שכרה של תמימות
כך סיפר רבי אדם בעל שם, מנהיג הצדיקים הנסתרים, לממלא מקומו וממשיך דרכו, רבי ישראל בעל שם טוב:
צפת. שנת של"ג.
רחובותיה של העיר שרויים בעלטה. רק מחלונות אחדים בוקע אור.
אחד החלונות המוארים שייך ליהודי פשוט, אשר ללמוד איננו יודע כלל, אך תפילותיו הטהורות והזכות בוקעות רקיעים. מעשיו תמימים, וכל הנהגתו בדרך של "הצנע לכת".
כעת קורא הוא תיקון חצות לאור נר, וקולו הלבבי, המשתפך, מרעיד לבבות.
כאשר מסיים הוא את קינתו המרטיטה על גלות השכינה, נשמעות דפיקות על הדלת.
"מי שם?", שואל בעל הבית.
"אליהו הנביא", נשמעת התשובה.
האיש הנרגש ממהר לפתוח את הדלת, והנביא צועד פנימה, מביא עימו אור יקרות הממלא את הבית כולו.
"באתי לספר לך את שנת ביאת משיח צדקנו", מבשר אליהו, אך מיד מוסיף תנאי, "אגלה לך את הקץ רק אם תגלה לי מה המעשה המיוחד שעשית ביום הגיעך לגיל מצוות, מעשה שבגללו נשלחתי לעולם התחתון, לחשוף בפניך סודות נעלמים".
השיב היהודי בתמימות כנה: "מה שעשיתי, עשיתי רק לכבוד הקדוש ברוך הוא, ואיך אוכל לגלות את המעשה לאחרים? אם בגלל שתיקתי אפסיד גילויים נעלים – אין דבר. מקובלני שיהודי צריך לעשות את עבודתו לבוראו בצנעה, הרחק מעיני הבריות, רק לכבוד הבורא יתברך לבדו".
אליהו הנביא עלה למרום, ומיד עם עלייתו התחולל רעש אדיר והתפעלות חיובית עצומה התעוררה בשמים. יהודי מוכן לדחות את אליהו הנביא, הרוצה לגלות לו את הקץ, ובלבד שמעשיו יהיו אך ורק לשם שמים!
בבית דין של מעלה נפסק שאליהו יתגלה פעם נוספת ליהודי הצפתי, ילמדו תורה ויגלה לו רזים טמירים.
לאחר לימוד עם אליהו הפך היהודי הפשוט ליחיד בדורו בצדקנותו וידיעותיו. אולם, בגלל היותו מצניע לכת, לא ידע איש על גדולתו וקדושתו.
כאשר התייצבה נשמתו הטהורה בפני בית דין של מעלה, הוחלט להעניק לה שכר. הנשמה תרד לעולם פעם נוספת, והפעם ייכפו עליה להתגלות ולגלות דרך חדשה בעבודת ה', דרך שתטהר את העולם, תאיר את הלבבות באור חדש, תביא לקידוש שם שמים ותקרב את הקץ.
בח"י באלול תנ"ח ירדה נשמתו של היהודי הצפתי לעולם, והחלה להפיץ את מעיינותיה של תורת החסידות.
היתה זו נשמתו של הבעל שם טוב.
התמים, חוברת א, עמ' יב