תחיית מתים זמנית
"בירה טעימה, מוש'קה! מזוג לי כוסית נוספת, כוסית מלאה, אל תתקמצן!", קרא איוון בקול שיכורים צרוד.
חיים, בעל בית המרזח, ניגש אל החבית, כשלפתע נרעד למשמע קול חבטה.
'שוב הוא בגילופין. לא תהיה ברירה, אלא להזעיק מישהו מבני משפחתו, שיואיל לקחתו הביתה', נאנח בהשלמה. ערב שבת, כל רגע יקר, והוא ייאלץ לטפל בפינויו של גוי שיכור. העיף מבט מלא סלידה לכיוון הנוכרי המבוסם, וקפא על עומדו. איוון הגוי שכב על הארץ, כשפניו אפורות כפני מת.
חיים רכן לעבר הגוי, והתחלחל. לא היתה בו רוח חיים. 'עילה טובה לעלילת דם'... מילאה החרדה את ליבו של חיים. אם תתגלה הגופה כאן, איש לא יאמין שהוא חף מפשע. הגויים יזדרזו לעשות בו שפטים, ובטח ינצלו את ההזדמנות לפרוע בכל יהודי ברדיטשב. 'ריבונו של עולם! מה עליי לעשות?'.
חיים ידע שהוא מוכרח לפעול בטרם ייכנס לקוח נוסף ויגלה את הגופה. בשארית כוחותיו גרר את המת אל חדר סמוך, תר נואשות אחר מחבוא הולם. לבסוף הניח את הגופה מתחת למיטה, סידר את הכיסוי כך שיגיע עד לרצפה, ויצא.
הוא שב אל הדלפק, חיוור ורועד.
•
יהודי ברדיטשב התכוננו במרץ לבואה של שבת המלכה. הרחובות היו שוקקי חיים. לפתע עצרה מרכבה, ממנה ירדו שני יהודים בעלי הדרת פנים. הבעל שם טוב ותלמידו, רבי זאב קיצס.
השניים פנו אל ביתו של הצדיק רבי ליבר. אשתו של הצדיק קידמה את פניהם בהתנצלות: "בעלי לא בבית. הוא יצא לשוק, לקנות מספוא לבהמות".
הבעל שם טוב ורבי זאב קיצס הלכו השוקה, ומצאו את רבי ליבר עומד אחוז שרעפים.
"ערב שבת היום", אמרו לו, מנתקים אותו מהרהוריו.
"ברוכים הבאים, אורחים יקרים!", קרא רבי ליבר, וליווה אותם אל ביתו. לאחר שסעדו את ליבם בארוחה טובה, הזמינם לבוא לבית המרחץ, לכבוד שבת קודש.
•
חיים ניצב ליד הדלפק כשליבו הולם בפראות. הוא דימה לשמוע את קול צעדיהם של השוטרים, המתכוונים לפרוץ אל חנותו ולערוך בה חיפוש.
הדלת נפתחה, אולם לא שוטרים עמדו על הסף, כי אם שלושה יהודים נשואי פנים. הצדיק רבי ליבר ושני אורחיו. מנהג קבוע היה לו לרבי ליבר בערבי שבתות. לאחר ביקורו בבית המרחץ, היה נכנס לשתות כוס בירה אצל חיים המוזג.
"מזוג לנו שלוש כוסות, בבקשה", ביקש רבי ליבר.
חיים ניגש אל החבית, ולפתע פרץ בבכי. "רבי, נקלעתי לצרה איומה", התייפח, והחל לשפוך את ליבו לפני הצדיק.
אולם רבי ליבר לא התייחס כלל לדבריו של בעל החנות האומלל.
"מזוג בבקשה בירה לי ולאורחיי", חזר על בקשתו.
חיים מחה את דמעותיו, ומזג שלוש כוסות בירה.
כאשר השלושה סיימו לשתות, פנה רבי ליבר אל בעל החנות: "תודה על הבירה. כעת תוכל לספר לנו מה קרה".
חיים סיפר בקול רועד על ההתרחשויות האחרונות. "מה לעשות, רבי? כיצד אחלץ מן הצרה?", מירר בבכי.
"היכן הגופה?", שאל רבי ליבר.
חיים הכניס את רבי ליבר לחדר והוציא את הגופה ממחבואה.
רבי ליבר פנה אל אחד מאורחיו ואמר: "רבי ישראל, הראה בבקשה את כוחך".
"אינני תושב העיר, ולא אוכל לעשות דבר ללא רשותך", השיב האורח.
"אני מרשה לך לעשות ככל העולה על רוחך", השיב רבי ליבר.
ניגש האורח אל הגופה, הרים את רגלה, ואמר ברוסית: "אין זה מקום מתאים למות בו".
מיד נעמד הנוכרי על רגליו, יצא בחופזה מהחנות, חצה מספר רחובות, וצנח ארצה.
•
במוצאי שבת עזבה מרכבתו של הבעל שם טוב את ברדיטשב. רק ארבעה ידעו על מופת תחיית המתים שחולל הצדיק, מופת שהציל את חייו של חיים המוזג, ואולי את חייהם של כל יהודי העיר.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יד, עמ' 135