תשובתו של גנב הסוסים

תשובתו של גנב הסוסים

שעת לילה מאוחרת. הצללים מתנועעים על קירות בית המדרש. הלהבות מאירות באורן הקלוש דמויות הרכונות על ספרים. תלמידי המגיד לא ממהרים לעלות על יצועם. למה נברא הלילה, אם לא לעיסוק בתורה ובעבודה?

לפתע המגיד מופיע בפתח, וקורא אל תלמידיו: "אנא, עוררו רחמי שמים על יהודי הנמצא עתה בכפר פלוני ושרוי בסכנה. היהודי קיבל על עצמו לשוב בתשובה על חטאיו, ועלינו לעזור לו להיחלץ מן המיצר, כדי שיוכל לבצע את החלטתו".

מיד מתקבץ מניין, ומתחיל באמירת מזמורי תהילים מתוך כוונה גדולה. התלמידים מקווים כי תפילתם תסייע לבעל התשובה האלמוני להינצל מהסכנה. אין איש יודע מיהו היהודי שעליו מעתירים תפילה, מה היו חטאיו, ומהי הסכנה שבה שרוי.

•

חלפו ימים וחודשים.

אחד מתלמידי המגיד ביקר בעיר רחוקה. בעודו יושב בבית הכנסת ומעיין בספר, שמע קריאה מלאת פליאה: "זה אתה? שנים ארוכות לא ראיתיך! להיכן נעלמת? מדוע עזבת את עירנו?".

התלמיד הרים ראשו, לראות אל מי מכוונים הדברים.

לא הרחק ממנו עמד יהודי, ולא התיק מבטו מעני צנום, האוחז בידיו ספר תהילים. העני השיב מבט עצוב לבן עירו לשעבר, נאנח אנחה עמוקה, ולא אמר מילה.

לאחר שכנועים רבים ניאות העני לגולל את סיפורו: "וודאי זוכר אתה, בן עירי היקר, את ההידרדרות הרוחנית שלי בימי נעוריי. עזבתי את דרך התורה, וירדתי אל הדיוטה התחתונה. התיידדתי עם פושעים, והתחלתי לעסוק בגניבת סוסים.

הייתי תר אחר סוסים נאים, ומתכנן כיצד לגנבם מבעליהם. את הסוסים הגנובים הייתי מבריח אל ערים אחרות, ומוכר אותם במהירות ובמחיר נמוך יחסית.

הפכתי לגנב מיומן. לא נרתעתי משום מכשול, ופרצתי אף לאורוות השמורות ביותר.

לפעמים הייתי מהרהר במצבי הרוחני, והמצפון היה מתחיל לייסרני, אך אני נהגתי להשתיק את קולו, ולהמשיך לטוות תוכניות בנוגע לגניבות חדשות.

לפני מספר חודשים הגעתי לכפר פלוני, וראיתי שני סוסים חזקים ניצבים בחצרו של אחד האיכרים. בשעת לילה מאוחרת התגנבתי אל האורווה, עטפתי את פרסות הסוסים בפיסות בד, ותכננתי להוציאם החוצה.

ברם, תוכניתי השתבשה במפתיע. אחד מעובדיו של האיכר לן על גג האורווה, והרחשים העירו אותו. כאשר הבחין במתרחש, רץ להזעיק עזרה. בין רגע הוקפה האורווה באנשים.

'אני אבוד', הרהרתי, 'הגיע הקץ'. ידעתי כי אין לי כל סיכוי להיחלץ מידי האיכר הזועם ואנשיו.

ואז התעוררה הנשמה. התחלתי להתפלל, מעומק ליבי.

'אדם שפל שכמותי מעז לבקש רחמי שמים?', לעגתי לעצמי. חיי חלפו לנגד עיניי, ובושה עצומה מילאה את ליבי. התחרטתי על מעשיי הרעים, והבטחתי להיטיב את דרכיי אם אזכה לצאת חי מן האורווה.

לא היתה כל אפשרות להתחמק מהחבורה האורבת לי בחוץ.

"אנא ה', הושיעני אך הפעם!", זעקתי ללא קול.

הבטתי סביבי, תר אחר דרכי מילוט, כשלפתע הבחנתי בערימת בגדים המונחת בפינה. בראשי עלה רעיון גאוני. מילאתי את הבגדים בקש, ויצרתי בובה. קשרתי את הבובה לגבו של אחד הסוסים, והובלתי אותו חרש לפתח. בעטתי בסוס בחוזקה, והוא פתח בדהרה מהירה.

"תיפסו את הגנב!", קראו האיכר ואנשיו, ופתחו במרדף אחרי הסוס ורוכבו. החצר התרוקנה חיש ואני יצאתי חרש מהאורווה, ובחסות החשיכה נמלטתי מהמקום.

מאז לא שלחתי עוד יד בגניבה. שבתי בתשובה שלמה ויצאתי לגלות, כדי לכפר על חטאיי הרבים".

תלמיד המגיד הקשיב לסיפור המרתק, והחל לצרף נתונים. כעת ידע מיהו בעל התשובה, שהיה שרוי בסכנה בכפר פלוני. המגיד השוהה במזריטש הרחוקה ראה את מצוקתו של היהודי האומלל, וגייס את תלמידיו למבצע ההצלה.

בית מרדכי ח"א עמ' נ