הרב אליהו שוויכה
על פי לקו"ש חלק ל"א עמוד 88. לקו"ש חכ"ו עמוד 260. לקו"ש חלק ל"א עמוד 195. לקוטי שיחות חלק ל"א עמ' 122. לקו"ש חלק י"א עמ' 160. לקו"ש חכ"א עמוד 72.
חזרת התורה על דיני השבת על פי תורת הרבי1
מדוע התורה חוזרת כמה פעמים על ציווי השבת?
בחומש שמות אנו מוצאים משהו מעניין, התורה חוזרת שוב ושוב על ציווי השבת, כמעט בכל פרשה ברצף הפרשות האחרונות יש ציווי על השבת.
בפעם הראשונה זה מוזכר בתורה ברמז: כשבאו למרה נאמר בפרשת בשלח (שמות טו כה) "שם שם לו חק ומשפט" – אומרים חז"ל בסנהדרין ורש"י מביא בתורה "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם – שבת ופרה אדומה"
הפעם השניה בפרשת המן, עם ישראל יוצא ללקוט את המן, ביום השישי ירד מן כפול וביום השביעי לא ירד, יצאו ללקוט ביום השביעי ואז הגיע הציווי, "ראו כי ה' נתן לכם השבת . . אל יצא איש ממקומו ביום השביעי וישבתו העם ביום השביעי". (שמות טז כט-ל)
הפעם השלישית בעשרת הדברות "זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לה' אלקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך..." (שמות כ ח – יא)
הפעם הרביעית בפרשת משפטים "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" (שמות כג יב).
הפעם החמישית בפרשת תשא "ויאמר ה' אל משה לאמר ואתה תדבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם . . ושמרת את השבת כי קדש היא לכם. . ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' . . ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורות ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא יב).
הפעם השישית בפרשה שלנו – פרשת ויקהל בתחילת הפרשה "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".
(ויחד עם הפעם הראשונה בתחילת התורה הרי זה כבר שבע פעמים)
וכאן נשאלת שאלה:
למה התורה חוזרת שוב ושוב ולא כוללת ברצף אחד את דיני השבת?
(ושאלה נוספת אם צוו כבר על השבת במרה, כיצד במן חיללו השבת?)
אלא כל פעם התורה מגלה לנו רובד נוסף וטעם נוסף בשבת, יחד מתחבר לנו הכל כתצרף.
בשבת יש כמה טעמים לשמירתה, בקידוש אנחנו אומרים חלק מהם "זכרון למעשה בראשית" – על ידי השבת נזכור שה' ברא העולם ולכן יש שבוע של שבעה ימים, "תחילה למקראי קודש" – השבת היא מקור הקדושה ותחילת הקדושה, "זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת", - השבת היא אות.
וזה אנו למדים מכך שהתורה חוזרת שוב ושוב.
במרה הקב"ה נתן לעם ישראל "מקצת דיני תורה שיתעסקו בהם", לא ציווי השבת, אלא לימוד ענייני השבת כלימוד תורה עיוני ולא כלימוד מעשי פרקטי, וזה הפעם הראשונה שמוזכרת השבת בתורה ברמז "שם שם לו חק ומשפט". אז לא קיימו דיני השבת בפועל ולכן במן חיללו השבת – כי עדיין לא נצטוו.
במן הקב"ה נתן להם ציווי חלק מדיני השבת – רק הדינים הנוגעים ללקיטת המן והכנתו. כלומר דיני שבת הקשורים למן, והרי מן ושבת צועדים יחד שהרי השבת היא מקור הברכה והמן עניינו ברכה – פרנסה[2].
בעשרת הדברות זה פעם ראשונה שניתנה להם מצוות השבת כציווי מלא וכולל, וזה ניתן באותות וברקים וכו', וכמה מעלות נוספות, שניתן מפי ה' ובמעמד כל ישראל וכו'[3], אבל הדגש היה רק על אי עשיית מלאכה (איסור שלילי) ומנוחה (ציווי חיובי לנוח[4]).
בפרשת משפטים החידוש הוא שלא רק לעבד אסור לעבוד בשבת, אלא שיש איסור גם לאדון להפעיל את העבד, ואת זה למדים מכך שהתורה כפלה שוב את איסור העבודה לעבדים ולממון.[5]
בפרשות תרומה – תצווה – תשא, נאמרו ציווי המשכן ולאחר מכן נאמרה אזהרת שבת באריכות, ומבאר המדרש (מובא ברש"י) שזה בכדי שלא נחשוב שהקמת המשכן דוחה שבת לכן ה' אמר למשה שוב אזהרת שבת. ומדוע נחשוב שדוחה?
אלא מכיון שעד עכשיו ידוע לנו ששבת זה איסור מלאכה וציווי מנוחה, ומצד שני משכן זה השראת השכינה, לכן היה מקום לחשוב שמשכן ידחה שבת, שהרי השראת השכינה דוחה איסור מלאכה (להעיר מעשה שדוחה לא תעשה). לכן התורה באה לחדש משהו נוסף בשבת, שהשבת זה לא רק איסור מלאכה ומנוחה, אלא גם השראת קדושה בישראל, אות היא. אני ה' מקדשכם, וממילא זה גם השראת שכינה וקדושה ולכן לא דוחה הקמת המשכן[6].
[מסופר על ר' מענדל פוטרפס שכשיצא מרוסיא לאנגליה הלך לבקר בבית ספר חב"ד בנות ומאד התרגש לראות בנות לומדות תורה בלי שום פחד ואימה, וביקשו ממנו לשאול כמה שאלות את הבנות, הוא שאל, מה ברא ה' ביום הראשון, ביום השני וכו' כשהגיע ליום השבת שאל מה ברא ה' ביום השבת, הוא ציפה שיגידו שה' לא ברא, בפועל קמה בת ואמרה שה' ברא את הקדושה...].
בפרשת ויקהל מוזכר המשכן שוב, בפשטות כי כעת זה ציווי משה לישראל וכמו שנכפל כל פרשת המשכן, אבל במדרש מופיע לשון "אע"פ שתהיו רדופים וזריזין בזריזות מלאכה" – יש לשמור על השבת. ומה החידוש כעת?
אלא בפרשת ויקהל מדובר לאחר חטא העגל, וממילא יש חידוש כאן בכמה[7]:
- הכפרה על חטא העגל זה המשכן, וממילא היה מקום לחשוב שלא נורא אם יזדרזו להקים את המשכן שהרי עם ישראל צריך כפרה ואם זה בא על חשבון הידור בשבת לא נורא כ"כ, ולכן כופלים שוב את אזהרת השבת.
- מכיון שבפרשת כי תשא למדנו שהשבת היא אות, ומכיון שהאות נחלשה בחטא העגל, לכן היה צריך זירוז בעניין האות.
- חזר שוב על ציווי עשרת הדברות כדי לבאר למה לא דוחה השבת, שהרי את השבת שמעו מה' בעצמו לכן לא ניתן להדחות[8]. הבדל נוסף הוא שבפרשת תשא השבת באה לאחר המשכן – טפל למשכן, ובפרשת ויקהל באה לפני המשכן – כעניין עיקרי. וכמובן מכאן למדים מלאכות השבת = מלאכות המשכן.
----[1] נערך לשיעור השבועי בימי ראשון. בית חב"ד הגוש הגדול תל אביב. אדר תשע"ז.
[2] לקו"ש חל"א עמ' 88
[3] לקו"ש חלק י"א עמ' 160
[4] לקו"ש חכ"א עמ' 72. ובזה חידוש על השבת בראשית.
[5] מגיד משנה על הרמב"ם שבת כ' הי"ד. לקוטי שיחות חל"א עמ' 122
[6] לקו"ש חל"א עמ' 195
[7] לקו"ש חכ"ו עמ' 260
[8] לקו"ש חי"א עמ'160