שוחד מסוג מיוחד...
'פלפול תורני עמוק באמצע סעודה שלישית?', תמהו תלמידי המגיד. 'שעת רעווא דרעווין, רצון הרצונות, עת לנגן ניגוני דבקות, להתעלות לעולמות רוחניים נעלים. מדוע שינה הרבי ממנהגו, ובמקום ללמד פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא, עוסק בחלק הנגלה, מקשה ומתרץ, סותר ובונה?'.
השאלה נותרה לרחף באוויר, ללא מענה.
השמים השחירו ונזרעו כוכבים. חלפה השבת הקדושה, שבוע חדש התחיל.
בבוקרו של יום ראשון נקרא ר' זושא מאניפולי להתייצב לפני רבו.
"צא לדרך!", הורה הצדיק.
ר' זושא ארז את תרמילו הדל ועזב את מזריטש. רבו לא אמר לו אנה לנסוע, ועל כן נדד בין מלונות הדרכים, בטוח כי בקרוב תתגלה לו מטרת השליחות.
באחד הימים הגיע לכפר קטן, סמוך לעיר המבורג.
"צר לי, אין אצלנו מקום עבורך", בישר בעל האכסניה המקומית.
"אין אפילו כוך קטן, בו אוכל להניח את ראשי?", תמה ר' זושא.
בעל האכסניה בחן פעם נוספת את בגדיו הבלויים של האורח, ונענע בראשו לשלילה. "הגאון רבי רפאל, המועמד לרבנות המבורג, מתארח הלילה באכסנייתי. איני מתכוון להכניס אל חדרו מקבצי נדבות, שיפריעו את מנוחתו. חדרים נוספים – אין".
"הגאון רבי רפאל מתארח במלונך?", התפעל ר' זושא, "אנא, תן לי לפחות להביט בו דקות ספורות", התחנן.
בעל האכסניה נעתר להפצרותיו של האורח העני, ואיפשר לו להיכנס לחדר. "רק לדקה או שתיים", הזהיר.
ר' זושא עבר את המפתן, ולאוזניו הגיע קול לימוד נעים. הגאון עסק בפלפול תורני עמוק. נושא הפלפול היה מוכר לר' זושא מאד. הוא שמע אותו לאחרונה מפי רבו, המגיד ממעזריטש!
לפתע השתתק הגאון והחל להתהלך בחדר בחוסר מנוחה. הוא נזכר בדברי ה"תוספות" שמאיימים למוטט את הבניין הנאה שבנה... מחר יהיה עליו להתייצב בפני גאוני העיר המבורג ולהשמיע דרשה. הלמדנים ינסו להקשות על דבריו, ורק אם יעמוד במבחן יגיע אל כס הרבנות הנכסף. רק לפני רגעים ספורים היתה דעתו זחוחה עליו. לא היה לו צל של ספק כי הפלפול המוצלח יעורר את התפעלות השומעים. אולם, מאז התעוררה הקושיה, אחזה בו בהלה עזה. הוא מוכרח למצוא תירוץ, הזמן אוזל...
זיעה ניגרה ממצחו חרוש קמטי המחשבה, אך אף הסבר מניח את הדעת לא הופיע באופק.
"האם אוכל לעזור לכם?", שאל ר' זושא, קורע את חוט מחשבותיו של ר' רפאל.
הגאון הביט באורח בספקנות. כל רגע יקר, אין פנאי להסברים תפלים.
"אני מכיר את הסוגיה", הוסיף לטעון ר' זושא.
"טוב, אני מוכן לשמוע את אשר בפיך", נאנח הגאון. הוא לא תלה תקוות רבות בהסבר של האיש הלבוש כמחזר על פתחים.
"שמעתי את הפלפול מרבי, המגיד ממעזריטש", הקדים ואמר ר' זושא. "לכן, אם דבריי יעזרו לך להגיע לכס הרבנות של המבורג, עליך לנסוע אל מורי ורבי, המגיד. האם תיתן לי תקיעת כף שכן תעשה?".
רבי רפאל היסס. רבו, הגר"א מוילנה, לא ירווה נחת אם ייסע אל מנהיג החסידים. ברם, הזמן דוחק, ואולי ההסבר של תלמיד המגיד הוא הסיכוי האחרון שלו לזכות בכתר הרבנות?
"אני מסכים", אמר לבסוף, חש כטובע הנאחז בקש.
להפתעת הגאון, התגלתה לפניו למדנותו של ר' זושא בכל חריפותה. לאחר הסבריו הבהירים נעלמו כל הקושיות, והפלפול ניצב שוב על יסודות מוצקים.
למחרת נסע הגאון ר' רפאל להמבורג, ונשא דרשה בפני למדני העיר. הללו האזינו לדבריו, ולא מצאו אף סדק בבניין שבנה. מיד הוגש לו כתב רבנות, ואנשי הקהילה קיבלוהו בכבוד מלכים.
רבי רפאל זכר את הבטחתו לר' זושא, אך חשש לקיימה, עקב המחלוקות הרבות שנתגלעו באותם ימים בין החסידים למתנגדים. לאחר לבטים ממושכים החליט לנסוע אל רבו, הגאון מוילנה, ולשאול בעצתו.
"על פי דין עליך לנסוע", פסק הגר"א. "אך, אני מצוה עליך להישבע בפני מניין יהודים שבעת שהותך במעזריטש לא תגלה לאיש את זהותך האמיתית. כמו כן, אני דורש שאחרי שובך ממעזריטש תבוא אליי, ותספר את כל אשר ראית".
רבי רפאל הבטיח לעשות כדברי רבו, ויצא לדרך.
בבואו למעזריטש, גילה כי בניגוד לכל השמועות, המגיד ותלמידיו יראי שמים בתכלית. הוא התפעל מאד מתפילתם הלבבית, ומאווירת הקדושה האופפת אותם.
באחד הימים נכנסה אל בית מדרשו של המגיד אישה, ובידיה עוף שחוט. "כשר או טרף?", שאלה.
המגיד קרא לתלמידיו, והם התפלפלו שעה ארוכה בדברי שלושת הפוסקים הראשונים ושיטותיהם - שיטת הרמב"ם, שיטת הרי"ף ושיטת הראב"ד. לבסוף פסקו כי העוף כשר.
"חכמת הקבלה, פנימיות התורה, מקבילה לחלק הנגלה של התורה. גם בקבלה קיימות שלוש שיטות: שיטת החיי"ט, שיטת הרמ"ק ושיטת האריז"ל", אמר המגיד, וביאר לתלמידיו את כשרותו של העוף לפי תורת הקבלה.
"הרי נמצא כאן הרב מהמבורג", הוסיף לפתע המגיד, והפנה ראשו אל רבי רפאל, "כיצד יפסוק כבודו בשאלה זו?".
הגאון רבי רפאל התפעל מאד מהלמדנות, וגם מגילוי רוח הקודש. הוא הרי לא סיפר לאף אחד שהוא הוא הרב הטרי מהמבורג.
כאשר הגיע לוילנה, כדי לספר על רשמיו מהביקור, אסף הגר"א עשרה יהודים, והורה להם להאזין ברוב קשב לדברי רבי רפאל. "לפי דעתי, המגיד ממעזריטש ניחן בכוחות על אנושיים ויש לו רוח הקודש", פסק רבי רפאל, וסיפר בפרוטרוט את כל אשר ראה ושמע במעזריטש.
"השוחד יעוור עיני חכמים", קרא לעברו הגר"א. "דע כי לפני זמן מה למד לידי אברך, ועסק באותן סוגיות בהן עסקתי אני. הוא למד בקול רם ובמתיקות גדולה. ביאוריו היו רחבים ובהירים. פעם הציע לי שנלמד יחד וסירבתי, מפני שחושש אנוכי שמא הוא מהסיטרא אחרא (= הצד האחר, צד הטומאה). זו גם הסיבה בגללה ירא אנוכי לנסוע אל המגיד, שמא מעשה שטן הוא, כדי ללכדני חלילה תחת רשות הטומאה".
השיב לו רבי רפאל: "ידוע כי השטן הוא גם היצר הרע, ויכול להיות שאין זה אלא מעשה שטן ויצר הרע כדי למנוע מכם את הטוב הגדול והקדוש הזה".
דבריו המשכנעים של רבי רפאל כמעט ופעלו את פעולתם, אך בני ביתו של הגר"א נבהלו מאד ומנעו ממנו לנסוע אל המגיד.
רבי רפאל שב אל כס הרבנות בהמבורג. למרות תשוקתו לחסות בצל המגיד, לא שב עוד למעזריטש, כדי לא לפגוע בכבוד רבו. עם זאת, גם לוילנה לא נסע עוד.
רשימות דברים, חלק א, עמ' לו. שמועות וסיפורים, חלק ב, עמ' 158. חלק ג, עמ' 149