גט שביטל קטרוג
"ענבי הגפן בענבי הגפן", שחו הבריות.
ר' שלמה, העילוי הצעיר, בנו של הגאון המפורסם רבי אורי נתן נטע מסלוצק, בא בקשרי שידוכין עם ביתו היחידה וכלילת המעלות של ר' אליהו משה, המוכסן האמיד.
"בית בו ישכנו גם תורה וגם גדולה", הרהרו האורחים הרבים, שרקדו בחתונה המפוארת.
שישה חודשים בלבד חלפו מאז נישא הזוג, כשלפתע, ללא כל התראה, אירע אסון נורא. הרעיה הטריה, החכמה, החרוצה והמוכשרת, איבדה לפתע את שפיותה. היא גזרה על עצמה שתיקה, וקבעה את מושבה בכוך הצר שמאחורי התנור. עולמו של ר' שלמה, הבעל הצעיר, חרב עליו באחת. ביתו התמוטט, ובית חדש אינו יכול להקים. על פי ההלכה, לא ניתן להעניק גט לאישה אשר נטרפה עליה דעתה.
חלפו שש שנים רוויות סבל. שנים במהלכן התהלכו שתי המשפחות אבלות וחפויות ראש. ר' אורי נתן נטע, אבי הבעל, עשה כל מאמץ לשחרר את בנו מהעגינות שנכפתה עליו, אך לא נמצא כל היתר הלכתי שעשוי להתאים למקרה המיוחד. ר' אליהו משה, המוכסן העשיר, כאב על מצבה של ביתו היחידה, ריחם על חתנו העילוי, אך ידו קצרה מלהושיע.
באחד הימים הגיע לסלוצק אורח חשוב, הבעל שם טוב.
ר' אורי נתן נטע ומחותנו, ר' אליהו משה, הגיעו יחד עם גאוני ונכבדי העיר לקבל את פני הצדיק, ובעת קבלת הפנים סיפרו על צרתם הגדולה.
"גשו אליי יחד עם הבעל", הורה הבעל שם טוב למחותנים השבורים. השניים מיהרו לקרוא לר' שלמה, והתייצבו שוב לפני הצדיק, מצפים למוצא שפתיו.
"היש לכם טינה איש על רעהו?", שאל הבעל שם טוב את השלושה.
"חלילה, אני מעריך מאוד את מחותני", השיב ר' אורי נתן נטע. "לא רק שהוא עצמו קובע עיתים לתורה, הוא אף תומך ביד רחבה בכל לומדי התורה, וביתו פתוח לרווחה לפני כל יהודי באשר הוא. יתרה מזו, למרות שבני, ר' שלמה, נאלץ לעזוב את בית חותנו, החותן ממשיך לתמוך בו ולספק את כל צרכיו".
"אני מעריך מאד את החתן שלי, ר' שלמה", אמר ר' אליהו משה. "הוא שקדן גדול, בעל יראת שמים מופלגת ואהבת ישראל בלתי רגילה. בתקופה בה התגורר ביישוב שלנו, היה מקרב מאד את היהודים הפשוטים, מלמדם תורה ומשכין ביניהם שלום ואחווה. כל אנשי הישוב מתפללים שביתי תבריא במהרה וחתני יוכל לשוב לביתו".
הבעל שם טוב האזין בתשומת לב לדברי המחותנים, ואמר: "בעזרת ה' אוכל לרפא את הבת החולה, אולם, רק בתנאי אחד. מספר ימים אחרי שתשוב אל האישה לצלילות דעתה, בני הזוג יתגרשו".
המחותנים התפלאו מאד, וצער רב מילא את ליבם.
"ביתי מכבדת מאד את בעלה הגאון, ותצטער מאד אם ייאלצו להיפרד", טען אבי האישה. "אתן כסף רב לצדקה כדי שתתרפא, אך למה גט? מדוע לא יוכל הזוג לחיות יחד באהבה, אחווה ורעות, ולזכות בדור ישרים יבורך, פיצוי על הסבל שהיה מנת חלקו?".
"אם אינכם מסכימים לתנאי שלי, אין באפשרותי לעזור לכם", נאנח הבעל שם טוב בצער.
המחותנים והבעל התלבטו רבות, ולבסוף החליטו כי אין לפניהם כל ברירה אחרת. וכי מה עדיף, להשאיר את המצב כמות שהוא?
"אנחנו מסכימים לתנאי", בישרו לצדיק.
"אם כן, יש למסור לאישה החולה שהבעל שם טוב הגיע לסלוצק והוא קורא לה לבוא אליו".
המחותנים הביטו זה על זה בתמיהה. האישה חולת הרוח מתחבאת מאחורי התנור ולא מתקשרת כלל עם בני אדם. ספק אם תבין מה אומרים לה, וספק גדול עוד יותר האם תגיב לדברים.
רק הבעל, ר' שלמה, שהיה כבר קרוב לתורת החסידות, לא פקפק כלל בדברי הצדיק.
בלב דואב שב ר' אליהו משה לביתו והעיף מבט כאוב לעבר ביתו, היושבת מאחורי התנור. כלל לא ניסה לדבר אליה. במקום זאת סיפר לאשתו על שיחתו עם הבעל שם טוב, וכדי לעודדה סיפר לה מספר סיפורים על מופתים שחולל הצדיק.
להפתעת ההורים, יצאה לפתע הבת ממקום מסתורה והביטה בהם במבט צלול לחלוטין.
"אני מוכרחה לפגוש את הצדיק שעליו סיפרת, אבא!", קראה בהתרגשות. "אתרחץ, אתכונן כראוי, וניסע יחד לסלוצק!".
ההורים הנדהמים לא האמינו למראה עיניהם ולמשמע אוזניהם. לאחר שש שנות טירוף, חזרה אל ביתם שפיותה! מופת שמימי!
הם מיהרו לסגור את הדלת, מחשש לעין הרע. לפני שש שנים, כאשר נכנסה הבת לכוך שמאחורי התנור, תלו את האסון בקנאת השכנים. אנשי היישוב הפליגו יותר מדי בשבחו של הזוג הצעיר. מי יודע, אולי דבריהם עוררו את מידת הדין?
באותו ערב ישבה הבת לשולחן ואכלה עם כולם, ולאחר מכן שכבה לישון במיטתה. למחרת דיברה כאדם שפוי, ורק התלוננה על חולשה גדולה. כעבור יום חלתה בקדחת, מילמלה מילים לא ברורות, ולפתע פרצה בבכי: "אני מוכרחה לפגוש את הבעל שם טוב!".
כאשר שמע האב את בקשת ביתו החולה, נזכר מיד בבקשת הצדיק להביא אליו את הבת.
"הצדיק מצפה לבואך", סיפר לה, ומיד האיר חיוך את פניה.
למחרת חל שיפור במצבה, והיא נסעה עם הוריה לסלוצק.
הם נפגשו בכניסה לחדרו של הבעל שם טוב. ר' שלמה הביט באשתו ולא האמין למראה עיניו. האמנם ישובו אל השגרה הברוכה, שהתחילה לאחר נישואיהם, שגרה שכה התגעגע אליה? האם יזכו לחיות שוב יחד, באהבה, אחווה, שלום ורעות? לא, אלו רק אשליות, ידע. התנאי שהתנה הצדיק לא מש מזיכרונו לרגע. דווקא כעת, כאשר נרפאה האישה הצעירה, התעצם הכאב עשרת מונים.
ר' שלמה ואשתו נכנסו אל הבעל שם טוב, וציפו לפסקו.
"עליכם להתגרש", אמר הצדיק. דבריו לא היו מפתיעים, למרות התקווה שמא ישנה הצדיק את הוראתו.
"אני מאד מכבדת את בעלי הצדיק, אך אם הרבי סובר כי איני ראויה לו, אקבל את דבריו מתוך קבלת עול", אמרה האישה ופרצה בבכי מר.
"אשתי נתברכה בכל המעלות ואני מעריך אותה מאד. אך אם הצדיק אומר, אתן לה גט", אמר הבעל, ופרץ גם הוא בבכי.
שש שנות כאב וסבל הגיעו לקיצן, ועל סף האיחוד המחודש ניצב לו הגט וגדע כל תקווה. רק אמונת החכמים העניקה לבני הזוג כוח להחזיק מעמד ולא להתמוטט.
"בואו אליי עוד שלושה ימים, כדי לסדר גט פיטורין", הפטיר הבעל שם טוב.
שלושה ימים לא מש ספר התהילים מידי ר' שלמה ואביו, והאישה והוריה. בהגיע המועד שקבע הבעל שם טוב, הגיעו אל הצדיק, ראשם מורכן ועיניהם זולגות דמעות.
הרב, הסופר והעדים כבר ישבו במקומותיהם, מוכנים להתחיל בכתיבת הגט.
"האם אתם מתגרשים מתוך רצונכם החופשי?", שאל הבעל שם טוב את בני הזוג.
"אנחנו מאמינים בדברי הצדיק, שהגירושין הם לטובתנו. דווקא בגלל אהבתנו זה לזו מוכנים אנו להתגרש, מתוך אמונה כי הדבר טוב לבן הזוג", השיבו השניים.
הבעל שם טוב יצא מן החדר לרגע ארוך. כאשר שב השתנה סבר פניו בתכלית: "דעו לכם, כי לפני שש שנים התעורר על הזוג הצעיר קטרוג גדול מאד בשמים, ונפסק בבית דין של מעלה כי האישה הצעירה תיענש באיבוד השפיות ובעלה בעיגון. כאשר קיבלו על עצמם להתגרש, מצד אמונת צדיקים מתוך מסירות נפש, עמדה להם זכות אמונת הצדיקים והקטרוג נעקר כליל", סיפר הצדיק.
הוא הביט בחיבה בבני הזוג המופתעים, שהיטלטלו בין ייאוש לתקווה, וברכם: "שובו אל ביתכם, וה' יתברך יעניק לכם פרי בטן ואריכות ימים".
ספר השיחות, תש"ג, עמ' 158. התמים, חוברת ב, עמ' נב