תשובה חפוזה והחמצה היסטורית
"החלטתי לעלות לארץ הקודש", מבשר ר' זאב קיצעס לרבו, הבעל שם טוב הקדוש, ומבקש את ברכתו.
"סע לשלום", מברכו הצדיק, ומיד מוסיף, "זכור - עליך להיזהר בדבריך, ולדעת מה להשיב".
ר' זאב אורז מעט מיטלטלין ועולה על אנייה.
שטה האנייה, מיטלטלת בין גלים. עיני הנוסעים צופות אל האופק, משתוקקות לראות את החוף המיוחל. ממרחק נראית יבשה. אי קטן בלב ים.
"נעגון כאן לזמן קצר. הנוסעים יכולים לרדת אל החוף, אך מתבקשים לא להתעכב באי", מכריז רב החובל.
האנשים יוצאים לטייל ולרכוש לעצמם צידה להמשך הדרך. ר' זאב יורד גם הוא, אך רגליו נושאות אותו הרחק מהשיחות הקולניות ומשאון השווקים. מחשבותיו נוסקות אל עולמות אחרים. דברי תורה, רזים טמירים, צימאון עז לאלקות. מתבודד הוא שעות ארוכות, ואינו חש כלל בזמן החולף.
כשניעור ר' זאב ממחשבותיו, מגלה כי שוהה הוא במקום שומם. בהבינו כי האנייה הפליגה לפני זמן רב, מתחיל לתור אחר בני אדם.
לשמחתו הוא מבחין בדרך סלולה, וצועד בה, עד שמגיע אל בית מבודד. הוא נוקש על הדלת ונכנס.
בעל הבית, יהודי בעל הדרת פנים וזקן שיבה, מקבל את פניו. "שלום עליכם, מדוע כבודו מודאג כל כך?", שואל בחביבות.
"כיצד לא אדאג? ספינתי הפליגה לדרכה, ונותרתי בדד", משיב ר' זאב.
"אל דאגה, כבודו יוכל להישאר כאן לשבת. יש אצלנו מניין וגם מקווה. אחרי השבת יעגנו באי אניות מספר, והוא יוכל לנסוע באחת מהן".
השבת חולפת, והזקן מלווה את ר' זאב אל הנמל. בטרם עולה האורח לסיפון האנייה, שואל אותו המארח: "אולי יוכל לספר לי כבודו מה שלום היהודים במדינתו ומה מצבם?".
ר' זאב טרוד במחשבותיו בנוגע להמשך מסעו, ועל כן הוא משיב בחופזה: "ה' יתברך אינו עוזב אותם".
האנייה מפליגה לדרכה. במהלך ההפלגה מעיין ר' זאב במחשבתו בשאלתו של הזקן על מצב היהודים, וחרדה מתחילה למלא את ליבו. מורו, הבעל שם טוב, הזהיר אותו שעליו לדעת מה להשיב. והוא, מרוב חפזון, לא השיב כראוי. מדוע לא פרט את קשייהם של היהודים ואת סבלם הרב?
הספקות לא נותנים לו מנוח, צערו גובר מיום ליום, ולבסוף מחליט ר' זאב לנטוש את תוכנית המסע המקורית, ולשוב למז'יבוז'.
לאחר דרך ארוכה ומייגעת זוכה התלמיד להיכנס אל רבו. בטרם מספיק לפצות את פיו, אומר לו הבעל שם טוב בצער: "עמד אברהם אבינו לפני ה' יתברך ושאל אותו: "ריבונו של עולם, בניי – היכן הם ומה מצבם?". משיב לו הבורא: "איני עוזב אותם, ותוכל לשאול על כך את ר' זאב, יהודי כשר העולה לארץ הקודש".
"אילו היית מתאר לאברהם אבינו את הייסורים הנוראים של בניו בגלות, היה גואל הצדק מגיע מיד. אבל אתה לא נזהרת בדבריך, והגלות נמשכת...".
סיפורי חסידים, עמ' 368
עיבוד נוסף
מנדי קמינקר / חב"ד.אורג חשקה נפשו של רבי זאב קיצס, תלמיד חכם וחסיד, לנסוע לארץ הקודש. נכנס לרבו, רבי ישראל הבעל שם טוב, וביקש ממנו את ברכת הדרך.
רבי ישראל בירכו לשלום ובטרם נפרד ממנו אמר:
"ר' זאב! היזהר נא בדבריך, ודע כיצד להשיב."
יצא רבי זאב לדרכו בספינה שעשתה את דרכה ארצה. באמצע הדרך עגנה הספינה באי קטן והנוסעים ירדו להצטייד במזון. בין היורדים היה רבי זאב שהלך אנה ואנה כשהוא טרוד במחשבותיו על רעיונות רוחניים נשגבים. כשהקיץ משרעפיו הבחין כי הספינה הפליגה בלעדיו והוא נותר לבדו!
הוא החל עושה את דרכו על גבי האי הקטן כשלפתע פגש באדם מבוגר בעל זקן שיבה ופנים אציליות שבירך אותו לשלום.
"מדוע אתה מודאג כל-כך?" שאל אותו הזקן.
"כיצד לא אדאג? הספינה שלי נעלמה ואיננה ואני נשארתי לבדי. השבת מתקרבת ואין לי היכן לשהות" השיב רבי זאב.
"אל תדאג. אוכל לארח אותך בביתי; לאחר השבת ניגש שוב אל החוף. ספינות רבות פוקדות את האי ותוכל להצטרף לאחת מהן."
כך אכן היה. את השבת בילו רבי זאב ומארחו בנעימים ולאחר השבת ליווה אותו הזקן אל החוף, שם פגשו בספינה שנוסעיה הסכימו שרבי זאב יצטרף אליהם.
רגע לפני שנפרדו קרא לעברו הזקן:
"רק רגע! שכחתי לשאול אותך: מה שלום היהודים במדינתך?"
"בורא העולם לא עוזב אותם" הפטיר רבי זאב ללא לחשוב פעמיים, והספינה יצאה לדרכה.
רק לאחר שהספינה התרחקה מהאי נזכר רבי זאב במה שאמר לו הבעל שם טוב. מה עניתי לו? הצטער רבי זאב. מדוע לא סיפרתי לו על סבלם של היהודים? מדוע לא אמרתי עד כמה מצבם קשה בגלות?
צערו היה גדול כל-כך עד שהוא החליט לשוב למז'יבוז' אל הבעל שם טוב, שם אמר לו רבי ישראל:
"הזקן שפגשת היה אברהם אבינו; בכל יום הוא מתפלל ומתחנן לבורא העולם על בניו הסובלים בגלות. אך בורא העולם השיב לו: אינני נוטש אותם! הנה, רבי זאב נוסע לארץ ישראל והוא אדם כשר. שאל אותו עליהם!
"לו היית מספר לו על צער הגלות היה מגיע המשיח. אך אתה לא נזהרת בתשובתך – והגלות נמשכת..."