קרבן עני
יהודי פשוט ותמים היה ר' אליעזר ליפא.
אמו נפטרה מיד לאחר לידתו, ואביו - שנה אחריה. היתום הקטן גדל בבית דודו, ר' אברהם לייב. הדוד היה טרוד בעסקיו, ולא שכר לילד מלמדים שילמדוהו תורה. הנער לא ידע ללמוד, והתקשה בהבנת מילות התפילה. עם זאת, היה ירא שמים בתכלית, וכיבד מאד תלמידי חכמים.
כשהגיע לעונת השידוכים, השתדך עם נערה יתומה, שגדלה בבית הרב.
לאחר נישואיו התחיל ר' אליעזר ליפא לחשוב על פרנסה מתאימה. הוא לא רצה לעסוק במסחר חופשי, והעדיף להתפרנס ממלאכה כלשהי. פעם שמע בשיעור תורה שהנהנה מיגיע כפיו חביב מאד לפני הבורא.
ר' אליעזר ליפא לא בחל בשום מלאכת כפיים. עסק בבנייה, בעשיית תנורים, בחטיבת עצים, בחרישת גנים ובקצירת שחת. לבסוף הפך לשואב מים.
עשר שנים אחרי נישואיהם, נולד לבני הזוג בנם הבכור. לילד ניתן השם "אלימלך", על שם אביו של ר' אליעזר ליפא. כעבור כחמש שנים נולד הבן השני, ונקרא שמו בישראל "משולם זוסיא", על שם חמיו של ר' אליעזר ליפא.
אלימלך ומשולם זוסיא היו ילדים חלשים, והתפתחותם השכלית הייתה איטית למדי. ההורים שכרו לבניהם את טובי המלמדים, אך הללו היו פורשים ידיים ונאנחים בצער: "הילדים לא מבינים מילה מהנלמד!".
ר' אליעזר ליפא ואשתו הצטערו מאד. בלבם שכן כאב עצום. "מספרים שאבי, ר' אלימלך עליו השלום, היה גאון עולם", נאנח ר' אליעזר ליפא. "הרב סיפר שגם אבי, ר' משולם זוסיא, היה צדיק וגאון", משיבה רעייתו, ובני הזוג גועים בבכי.
סבים צדיקים, ונכדים שלא מבינים את הסברי המורים.
מדוע לא יכולים אלימלך ומשולם זוסיא להמשיך את השושלת המפוארת?
•
ר' אליעזר ליפא קורא באיטיות מזמורי תהלים, ואשתו חוזרת אחריו מילה במילה. ההורים השבורים מתחננים לפני הבורא שיפתח את המוח והלב של בניהם, ויגדלו יראי שמים ולמדנים.
לא אחת מתענים בני הזוג, ואת ארוחתם מחלקים בין עניים.
בכל ערב שבת אופה האישה הצדקנית חלות לנזקקים, ומדליקה שני נרות בבית הכנסת, כששפתיה רוחשות תפילה, שה' יאיר את עיני הילדים בתורתו ובעבודתו.
השנים חולפות, הילדים גדלים, והמלמדים ממשיכים לטעון כי לא חלה כל התקדמות, ואין סיכוי שהילדים חסרי הכישרונות יצליחו אי פעם בלימודם. ההורים נאנחים בכאב, וממשיכים להתפלל.
•
פעם עבר ר' אליעזר ליפא בשוק, מוביל עגלה ועליה חבית מים. לפתע הבחין בהתקהלות סביב אורח עני. האורח דיבר על מעלתם של היהודים הפשוטים, העובדים את בוראם מתוך תמימות טהורה.
"מעשה בעשיר שהביא שור מפוטם אל בית המקדש, להקריבו לעולה", סיפר האורח. "בדרך עצר השור, וסרב להמשיך לצעוד. איש לא הצליח להזיז את הענק העקשן ממקומו.
"עבר שם עני, נושא בידיו אגודת ירק. כשהבחין במתרחש, התקרב אל השור, ונפנף מול עיניו באגודת הירק שבידיו. השור החל לצעוד בעקבות העני וללחך את הירק, עד שהגיעו אל היעד.
"העני עזב את בית המקדש, מצטער בליבו שמצבו לא מאפשר לו להקריב בהמה למזבח לכבוד ה'. מה נחשבת אגודת הירק שהקריב מול השור המפוטם שהביא העשיר?
"העשיר היה גאה מאד בקרבנו הנאה, והחליט להביא גם זבח שלמים, ולערוך סעודה חגיגית למשפחתו ולידידיו. בלילה חלם העשיר חלום מוזר. בחלומו נאמר לו: "קרבנו של העני נעלה וטוב מקרבנך!".
"רחמנא ליבא בעי", הסביר האורח. "היושב בשמים שמח באגודת הירק של העני יותר מאשר בשור המפוטם של העשיר".
"הכוונה היא העיקר. לא חשוב כמה נותן היהודי, אם מעט או הרבה. אם היהודי מקיים מצוה בתום לבב ובשמחה אמיתית, יקר וחביב הוא בעיני הבורא מאד מאד, והבורא מתפאר, כביכול, לפני מלאכי השרת במעשה הטוב שעשו בניו, ומברך אותם".
ר' אליעזר ליפא התרשם מאד מדבריו של האורח.
לאחר זמן קצר עזב ההלך את העיר והמשיך להסתובב בכפרים ובעיירות. איש לא ידע את זהותו של האיש לבוש הבלויים, הנושא דרשות לבביות ומשוחח בחביבות עם פשוטי העם, אך דבריו חוללו מהפכים אין ספור בלבבות שומעיו.
בעתיד תתפשט תורתו בעולם כולו, ומי מעיינו הטהור יעוררו את העם מתרדמתו.
הבעל שם טוב הקדוש.
ר' אליעזר ליפא ממשיך לדחוף את העגלה, מסייע לסוסו היגע. בראשו מהדהדות המילים ששמע זה עתה, ולא נותנות לו מנוח.
מקנא הוא בעני בעל הירק, ומשתוקק לעשות נחת רוח לבוראו. "אנא, אב הרחמן! זכני לעבוד אותך בכל ליבי, מתוך שמחה אמיתית", הוא מתחנן בלב שבור.
בשובו לביתו, הוא מספר לרעייתו את ששמע. "גם עתה, באין בית מקדש, יכולים כל איש ואישה מישראל להקריב קרבן, עשיית מצוה בשמחה היא הקרבן".
•
לאחר שבועות מספר עלה בראשו של ר' אליעזר ליפא רעיון.
בעיר שני שואבי מים, הוא ור' זלמן דב. בתי העיר מחולקים ביניהם באופן שווה. אבל, בחלקו של ר' אליעזר ליפא נפלו ארבעה עשירים, המשלמים יותר מהמקובל, ואילו בחלקו של רעהו, ר' זלמן דב, נפלו ארבעה בתי כנסת, ושם משלמים פחות מהמקובל.
עד עתה שמח ר' אליעזר ליפא ברווחו הנאה, אך כעת החליט להתחלף עם ר' זלמן דב. אמנם משכורתו תצטמצם באופן ניכר, אך הוא יזכה במצוה גדולה – להביא מים אל בתי מקדש מעט!
ר' אליעזר ליפא התייעץ עם רעייתו, והיא הסכימה לתוכניתו.
"אולי בזכות מעשיך ירחם עלינו ה' יתברך, ובנינו יצליחו בלימודם", אמרה בתקווה.
•
שנתיים ימים נושא ר' אליעזר ליפא דליים לבתי הכנסת, ואז מגיע השינוי המיוחל.
שני הבנים מתקדמים בלימודם, ומחליטים לנסוע לישיבה. לאושרם של ההורים אין קץ. האם אורזת את חפציהם ביד אוהבת, צוררת צידה לדרך, ונושאת תפילה שיעלו מחיל אל חיל במעלות התורה והיראה.
כשהעגלה נעלמת מהאופק, אומרת אשתו של ר' אליעזר ליפא: "בנינו עזבו את הבית. בוא ניקח אל ביתנו שני נערים הלומדים בתלמוד התורה בעירנו ונדאג לכל מחסורם. אולי בזכות התמיכה בלומדי התורה יצליחו בנינו בלימודם".
הבעל מסכים מיד לדברי רעייתו, ומביא אל ביתם שני נערים.
חולפים חודשים, ובאחד הימים מגיעה אל בני הזוג בשורה משמחת. אלימלך ומשולם זוסיא מצליחים מאד בלימוד התורה!
ההורים המאושרים מבינים שעמדה להם זכות אספקת המים לבתי הכנסת, והדאגה למחסורם של שני הנערים. הם מודים לה', וממשיכים להתפלל ולעסוק במעשי חסד.
•
פעם, בערב שבת, הלך ר' אליעזר ליפא לשאוב מים מהנהר, וגילה דג באחד מדלייו.
"היום יעלה דג על שולחננו!", בישר לאשתו בעליזות.
האישה מיהרה לנקות את הדג, מדמיינת את שמחתם של הנערים האורחים. שבתות מספר לא עלה על שולחנם דבר חוץ מפת ותבשיל ירקות. מאז שוויתר בעלה על נשיאת המים אל בתי העשירים, הצטמצמה פרנסתם, והם נאלצים להסתפק במועט. עכשיו תוכל לכבד את אורחיה בדג ממולא!
לפתע קפאה על מקומה. האם היא חולמת? בתוך בטן הדג בהקה מרגלית יקרה.
כששבו ר' אליעזר ליפא והנערים מבית המרחץ, היו פני האישה עגומות.
"מה אירע?", תמה ר' אליעזר ליפא. "תמיד הודיתי לה' על שאתה מתפרנס מיגיע כפיך. ועתה, חוששת אני שתמאס בעבודתך ותתחיל לעסוק במסחר ואולי להיכשל, חלילה, באיסורי תורה!", השיבה.
ר' אליעזר ליפא התפלא מאד על דבריה, וביקש שתסביר מדוע הופיע החשש בליבה.
סיפרה האישה על האבן שמצאה במעי הדג, וגם אישהּ התעצב מאד.
בעת סעודת השבת סיפר ר' אליעזר ליפא לאשתו ולנערים האורחים על אחד התנאים שרעייתו לא יכולה הייתה לסבול את צער העניות, וביקשה מבעלה להתפלל אל ה' שימלא את כל מחסורם. אך סיים התנא את תפילתו, ומיד ירדה ממרומים רגל שולחן עשויה זהב. אחר כך ראתה אשת התנא בחלומה חיזיון. כל הצדיקים יושבים ליד שולחנות זהב בעלי שלוש רגליים, ואילו היא ובעלה יושבים סביב שולחן שלו שתי רגליים בלבד. מיד ביקשה מבעלה להתפלל שהרגל תעלה שוב לשמים, ושולחנם ייוותר שלם.
במהלך השבת השתדל ר' אליעזר ליפא לא לחשוב עוד על האבן, ולשמוח כמו תמיד. אך אחרי ההבדלה שב העצב לשכון על פניו. אך הוא אסף כוחות והתגבר. "זה עתה התבשרנו שבנינו מצליחים בלימודם, ומיד החליטו לנסות אותנו מן השמים", אמר לרעייתו. "בואי נתחזק ונעמוד בניסיון".
אשתו של ר' אליעזר ליפא נזכרה בסיפורו של רבי יצחק, אביו של רש"י הקדוש. רבי יצחק קביל בירושה מאבותיו אבן יקרה ונדירה מאד, מדהימה ביופייה. ראשי הכנסייה המקומית חשקו מאד שהאבן הנדירה תיפול לרשותם, על מנת לקשט ולהדר בה את בית תיפלתם. הם לחצו על רבי יצחק והסכימו לתת תמורת האבן היקרה כל הון שבעולם. הוא עמד בניסיון הקשה שזומן לו מלמעלה, עמד והשליך את האבן היקרה למים שאין להם סוף. בזכות מעשה ההקרבה זכו הוא ואשתו לבן שהאיר את עיני ישראל בתורתו.
"גם אנו לא נהנה מהאבן שמצאנו, אלא נמכור אותה, ואת הכסף נחלק לבני תורה", הציעה.
"הצעתך טובה בעיניי, אך תחילה עלינו לשאול את הרב, האם צריך להכריז על המציאה. אולי נצליח להשיב את האבן לבעליה", השיב לה ר' אליעזר ליפא.
הלך ר' אליעזר ליפא אל הרב, ושאל כיצד לנהוג במציאה.
"שלך היא", פסק הרב. "מכריזים על מציאה שנמצאה בעיר או בשדה, אך לא מכריזים על אבן שנמצאה במעיו של דג".
בני הזוג מכרו את האבן, וחילקו את הכסף לבני תורה ולעניים הגונים. לעצמם לא השאירו פרוטה.
•
חלפה שנה נוספת, ור' אליעזר ליפא ואשתו קיבלו אגרת מבנם הבכור, אלימלך.
במכתבו בישר הבן להוריו שהוא עומד להינשא לבתו של אחד מבני המקום. החותן מתחייב לפרנס אותו שנים ארוכות, כדי שיוכל לעסוק בתורה ללא הפרעות ודאגות.
ר' אליעזר ליפא ורעייתו ניגבו דמעת התרגשות, והודו לה' על חסדיו. תפילותיהם לא שבו ריקם!
כעבור זמן מה שב הבן הצעיר, משולם זוסיא. יראת השמים שלו ניכרה היטב על פניו, וטוב ליבו התבטא בכל הנהגותיו. הוא התייחס בכבוד לנערים הדרים בבית הוריו, ולעיתים קרובות למד עימם בצוותא. פעמים רבות הלך עם אביו לשאוב מים, ולמרות מחאותיו של האב, היה משולם זוסיא עוזר לאביו לשאת את החביות מהנהר המרוחק אל העיר.
ההורים רוו נחת מבנם.
לאחר חצי שנה שב משולם זוסיא אל הישיבה, והמשיך להגות בתורה.
•
פעם דלה ר' אליעזר ליפא מים מהנהר, ולפתע חש בדבר מה הדוקר את רגלו. כשהתכופף, הבחין בכד מלא במטבעות זהב וכסף.
הביא ר' אליעזר ליפא את הכד אל ביתו, וסיפר לאשתו על האוצר.
בני הזוג הפשוטים והתמימים התעצבו מאד.
"שוב מנסים אותנו מן השמים", נאנח ר' אליעזר ליפא. "שוב עלינו לעמוד בניסיון", השיבה רעייתו.
אחרי התלבטות, הטמינו את האוצר במרתף ביתם, והתחילו לעסוק במתן בסתר.
זמן קצר לאחר מציאת המטמון בישר הבן הצעיר, משולם זוסיא, שגם הוא בא בקשרי שידוכין עם בתו של אחד מבני הקהילה המכובדים, וחותנו מתחייב לדאוג לכל מחסורו במשך שנים רבות.
ר' אליעזר ליפא ורעייתו שמחו על הבשורה הטובה, והודו לה' בלב נרגש על חסדיו הרבים.
•
חלפו עוד חמש שנים.
ר' אליעזר ליפא הזדקן, כוחו תש, ולא יכול היה להמשיך בעבודתו. הוא מסר את מלאכת שאיבת המים וחלוקתם ליהודי אחר, בתנאי שהלה ייתן לו אחוז מסוים מהרווח.
בני הזוג חיו בדוחק גדול, אך לא לקחו לעצמם פרוטה מהאוצר שבמרתף. את כספי האוצר המשיכו לחלק בסתר לנזקקים.
באחד הימים בישרו לר' אליעזר ליפא שדודו הערירי, ר' אברהם לייב, נפטר. באין לו בן שיירש אותו, הוריש הדוד את כל רכושו למשפחת אחיינו.
בני הזוג מסרו את ביתם הקטן לשואב המים החדש, והתנו איתו כי ימשיך לספק מים לבתי הכנסת. ארזו את מיטלטליהם, ועברו לגור באחוזתו המפוארת של הדוד.
הם הזמינו מספר משפחות של תלמידי חכמים לדור בבתי האחוזה, והעניקו חלקת אדמה לכל משפחה. גם ר' אלימלך ור' משולם זוסיא באו לגור עם משפחותיהם באחוזת אביהם, ור' אליעזר ליפא ואשתו רוו מלוא חופניים נחת מבניהם.
בזכות עבודת ה' התמימה זכו בני הזוג הצדיקים למילוי משאלתם, בנים לומדי תורה ויראי אלקים, גאונים וצדיקים, ששמם התפרסם כגדולי עולם – הלא הם רבי אלימלך מליז'נסק, ור' זושא מאניפולי.
ספר המאמרים – אדמו"ר הריי"צ, תשי"א, עמ' 309