טבק לריח ניחוח
תפילת ראש השנה. תלמידי הבעל שם טוב מתנועעים בדבקות, ותחינותיהם הזכות מתרוממות ועולות.
לפתע מבחין אחד התלמידים כי קופסת הטבק שלו נפלה ארצה. הוא רוכן ומרים את הקופסה, שואף ממנה שאיפה קלה, וממשיך בתפילתו.
חברו עוקב אחר מעשיו בתדהמה. היעלה על הדעת כי יהודי, ועוד תלמיד חכם, יפסיק באמצע תפילת יום הדין כדי לשאוף טבק? מלאכי מרום אחוזים חיל ורעדה, והוא, מגושם שכמותו, חושב על תאוות חומריות?!
המחשבות עוררו קטרוג בשמים. על בעליה של קופסת הטבק נגזר עונש חמור.
•
הבעל שם טוב הקדוש ראה את אשר נעשה, אולם לא הצליח לתקן את הנזק. הוא ערך עליית נשמה, טען טענות רבות לזכותו של תלמידו בעולמות העליונים, ברם, אף אחת מהן לא התקבלה.
רק בליל הושענא רבה הצליחה תפילת הצדיק להבקיע סדקים בחומת הקטרוג הבצורה. בבית דין של מעלה נפסק שאם המקטרג עצמו ילמד זכות על הנאשם, העונש יתבטל.
נכנס הצדיק אל בית המדרש, וראה כי התלמיד שעורר את הקטרוג במחשבותיו עסוק באמירת תיקון ליל הושענא רבה. הבעל שם טוב גזר, ומיד ניטל מהתלמיד כוח הריכוז, מחשבותיו התפזרו לכל עבר, ולא יכול היה להמשיך באמירת התיקון מתוך כוונה ראויה.
החל התלמיד להתהלך אנה ואנה. בעוד המחשבה משוטטת מנושא לנושא, עלתה בראשו שאלה. 'הקדוש ברוך הוא לא ברא בעולמו דבר אחד לבטלה. אם כן, מדוע התגלה בדור האחרון צמח הטבק? מה תכליתו?'.
'כנראה מצויות בדורנו נשמות גבוהות במיוחד, שאינן יכולות לעסוק בבירורים של החומר המגושם, ולכן עיקר תיקונן הוא בדבר עדין כמו ריח, כעניין "ריח ניחוח לה'"...', הרהר. הוא נזכר בכעסו על חברו שרכן להרים את קופסת הטבק באמצע התפילה. הכעס פינה את מקומו לחרטה.
'מדוע מיהרתי לדון אותו? מי יודע מה פעל הצדיק על ידי מעשהו?...'.
•
חלף הלילה, והבוקר הפציע.
לאחר התפילה ניגשו התלמידים אל רבם. הם ידעו על מנהגו של הבעל שם טוב בהושענא רבה, לענות על כל שאלה, ורצו לנצל את ההזדמנות הנדירה.
"מדוע נמצא הטבק?", שאל התלמיד שהרהר בסוגיה במהלך הלילה האחרון.
"אמור אתה", השיב הצדיק. התלמיד סיפר על השערתו.
"על מה עוד חשבת, כשהעלית בדעתך השערות שונות על סיבת גילויו של הטבק?", שאל הצדיק. התלמיד סיפר על קפידתו ועל חרטתו.
הבעל שם טוב חייך בשביעות רצון.
"דע לך, שמחשבות התרעומת עוררו קטרוג גדול, ולימוד הזכות ביטל אותו. מעתה, השתדל לדון את חבריך לכף זכות, ולא לעורר את מידת הדין!...".
סיפורי חסידים – מועדים, סיפור 208