מעל העזים (רש"י 'טוו את העזים' - ויקהל, לה, ו)

לקו"ש חט"ז ויקהל פקודי| ישנם עניינים בשיחה שלא הובאו בדרשה, מומלץ לעיין במקור!

פתיחה

פתחו את החומשים בפרק לה פסוק ו. ר' זונדל, קרא בבקשה את הפסוק:

וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים.

משמעות הפסוק: כזכור אחד מהדברים שהתבקשו ישראל להביא כתרומה היה "עזים", כשהכוונה ל"נוצת עזים" כלומר: שער עזים (לעזים אין צמר, אלא שער). והפסוק כאן אומר שהטוויה הזו היתה על ידי הנשים חכמות הלב – שהם טוו את העזים והכינו מזה את היריעות לאוהל על המשכן.

וכעת, ר' איסר, תקרא בבקשה את רש"י:

טוו את העזים. היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים היו טווין אותם.

האם מישהו יוכל לומר לי מה מציק לרש"י ומה הוא מבאר?

[לשמוע את הקהל]

זה פשוט, הקושי הוא בסגנון המתפתל של הפסוק הזה לעומת הפסוק הקודם "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ, וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן, אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ". – מחדש רש"י שזה באמת הפירוש: שטוו את השער מעל גבי העזים.

השאלות

אבל יש כאן קשיים אחרים, כמו למשל, השאלה הפשוטה: למה?

עוד שאלה: ולמה לא טוו גם את הכבשים שמוזכרים בפסוק קודם לכן, התכלת והארגמן והתולעת שני – שהם צמר בצבעים הללו טווי?

הביאור

התכלת והארגמן ותולעת השני הם צמר שנצבע בצבעים – ואי אפשר לצבוע את הצמר על גבי הכבשים – ולכן ברור שהיה צריך קודם לגזוז אותם.

אבל למה את העזים כן טוו?

ההסבר הוא שהשער של העזים, כשהוא עוד על העז הוא עוד חלק מעולם החי. כשהוא נגזז זה כבר בעולם הדומם. ובוודאי שיש מעלה לטוויה על העז.

אבל רש"י מדגיש עוד פרט – שיש כאן "אומנות יתירה", כי כאשר השער הוא על העז הוא עוד לח ורך ונוח יותר לעיבוד.

זה הפירוש של דברי רש"י – אבל מה זה מלמד אותנו?

כדי להבין את זה שואל הרבי שאלה חשובה, שאלה שמתעוררת רק למי שלומד תורה לא רק כדי לדעת אותה, אלא כדי להבין מה היא נוגעת לו בחיים:

למה התורה מספרת לנו את העניין הזה ש"טוו על העזים", הרי זה היה רק פעם אחת בהיסטוריה, וזה גם לא עומד לחזור על עצמו, כי בבתי המקדש, כולל המקדש העתידי שיבנה במהרה בימינו – אין יריעות אוהל ואין עזים. בוודאי שיש כאן מוסר השכל, מהו?

ההוראה

מוסר ההשכל הוא למשכן הנבנה בתוך הלבבות של כולנו:

כאשר אדם רואה שיש לו חוש מיוחד, כישרון יוצא דופן, עליו לדעת שהכשרון הזה נועד לשימושו בעבודת השם, זה כדי לעשות לה' משכן ודירה. אסור לאבד את הכישרון – מוכרחים להשתמש בו!

וכמו הנשים הללו, כשראו שיש להם כישרון יוצא דופן "אומנות יתירה", הבינו שזה לצרכי המשכן.

הרבי תמיד עודד אנשים לפתח את הכשרונות שלהם, למען עבודת השם.

•••

לפני כחודש נפטר בניו יורק יוצר ומעבד מוזיקאלי גדול בשם אלי ליפסקר. אלי הגיע לניו יורק כנער צעיר עם אחיו הרב שניאור זלמן. מאז ילדותו נמשך למוזיקה, אולם העיסוק במוזיקה היה אז חלום בלתי מציאותי בעליל. הן מבחינת האפשרויות הכלכליות של הוריו כעולים חדשים בשנות ה-50, ובעיקר משום שהמחשבה שבחור ישיבה יתעסק במוזיקה, ועל אחת כמה וכמה שילמד מוזיקה בצורה מסודרת – הייתה מופרכת ומשוללת מן היסוד.

אבל אלי הצעיר לא ויתר על החלום המוסיקלי שלו, וברגע שירד מן האוניה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, חיפש אחר ההזדמנות הראשונה להגשים את חלום ילדותו. זו לא אחרה לבוא והוא נרשם ללימודי מוזיקה אליהם היה חומק בין סדרי הישיבה.

אלא שעוף השמיים הוליך את הקול, המידע המפליל על לימודי המוזיקה הגיע לאזני הנהלת הישיבה, וזו נחרדה ממעשיו של הבחור הישראלי ש'פורק עול' בעיר הגדולה. התכנסה הנהלת הישיבה וישבה על המדוכה, ולאחר דין ודברים הוחלט וסוכם כי לימודי מוזיקה הם מעשה אשר לא יעשה. נמנו, איפוא, וגמרו לסלקו מן הישיבה.

כשנכנסה הנהלת הישיבה אל הרבי מליובאוויטש למסור את הדו"ח על מצב הישיבה וסיפרו על החלטתם, שאל אותם הרבי בפליאה: לזרוק אותו מהישיבה? - הפוך, אמר להם הרבי, הוא הרי בודד כאן בניו יורק, שאלתם אותו האם הוא זקוק אולי לעזרה במימון ללימודי המוסיקה?

את סוף הסיפור רבים מכירים: אלי למד מוזיקה, והפך למוזיקאי שתרם רבות לשימור והקלטת הניגונים החסידיים, הוא כתב תווים לספר הניגונים של חב"ד, הקים וניהל מקהלות ילדים, והיה מעורב בכל הפקה מוזיקלית שקשורה לחב"ד באותן שנים (אגב, הוא מי שגילה את ענק הזמר ר' אברהם פריד). אין ספק שלימודי המוזיקה הללו, הביאו לתרומה גדולה לשירה ולניגון החסידי בכלל ולניגוני חב"ד בפרט.

וכמו שזה בכשרונות מיוחדים כך זה בכל משאב שיש לאדם, כך למשל, כאשר ה' עוזר ואדם מרוויח סכום כסף גדול, המחשבה שלו צריכה מיד להיות: מה הקב"ה עומד להרוויח מזה.

וכך, היה ידוע אצל תלמידי אדמו"ר הזקן, שאם מישהו "עשה קופה" וגרף רווח הגון – הוא כבר ידע שעד סוף השבוע יבוא 'משולח', מגייס כספים של אדמו"ר הזקן עבור עניי ארץ ישראל. כי אחרת, מדוע ה' זימן לו כזו הצלחה?

שה' יתן לכולנו הרבה כשרונות והרבה משאבים – וכמו הפתגם של אדמו"ר הזקן: ה' נותן ליהודי גשמיות, והיהודי הופך אותה לרוחניות!