"ותט האתון מן הדרך"
אחד מחסידיו של אדמו"ר הזקן בויטבסק השיא את בתו לעילוי שלא השתייך לעדת החסידים.
למרות הפצרותיו של חותנו, סירב האברך הצעיר לנסוע עימו לליאזנא, אל הרבי.
חלפו שנים אחדות, האברך החל לעיין בספרים לא ראויים והושפע לרעה מתוכנם. רעייתו נחרדה כשהבחינה בהידרדרותו הרוחנית, ושיתפה את אביה במתרחש.
החותן והרעיה לא הרפו, עד שהסכים הבעל הצעיר לנסוע לליאזנא, ולהיכנס ל"יחידות" אצל הרבי.
כשנכנס אל הקודש, לא הוכיח אותו הרבי על סטייתו מדרך התורה, כי אם סיפר לו משל. "אדם נוסע ביער עבות ומגיע אל פרשת דרכים. באין שלט, סומך הוא על תחושותיו, ובוחר להמשיך בדרך מסוימת. אחרי נסיעה של שעתיים מבין האיש כי בחירתו הייתה מוטעית. הדרך שבחר – מסוכנת ביותר. למרבה המזל, סוסו של האיש זקן ואיטי, ולא הספיק להתרחק מפרשת הדרכים".
"תאר לעצמך", פנה הרבי אל האברך, "מה היה קורה, אילו הסוס היה צעיר וקל רגליים. מן הסתם היה מוצא את עצמו כבר בעומקו של היער העבות והסבוך".
"בדיוק להיפך - אילו הנוסע היה עומד על טעותו, הסוס הצעיר והמהיר היה שב בתוך שעתיים את כל המרחק שעבר במהלך השעתיים האחרונות!", העיר האברך.
"אילו הוא עמד על טעותו, אילו עמד על טעותו", חזר אחריו הרבי, מטעים את המילים במנגינה מיוחדת.
האברך נרעד והחוויר. לפתע הבין את כוונת דבריו של הרבי. השיבה לאחור אפשרית, אם רק יגלה האדם את טעותו ויעצור בזמן.
ה"יחידות" השפיעה עמוקות על האברך הצעיר, והוא עזב את דרכו הרעה והפך לחסיד נלהב.
ליקוטי סיפורים, עמ' ס