מסר במרקחת צנון

מסר במרקחת צנון

"האסיר רוצה למות מרעב!", נחרדו פקידי הכלא.

מאז הובא אדמו"ר הזקן אל המבצר הפטרופבלי, בית הכלא האימתני, הוא מסרב להכניס דבר מאכל אל פיו.

הפקידים ניסו להאכיל אותו בכוח, אך הצדיק הידק את שפתיו הקדושות בחוזקה ולא הניח להם להאכיל אותו בשום אופן.

הפקידים זעמו וצעקו, אך הרבי נותר בסירובו.

"מה פשר הצעקות?", שאל השר הממונה על תיק החקירה, כשנכנס לביקור בכלא.

כשסיפרו לו שהאסיר מסרב לאכול, אמר השר: "אינכם יכולים להאכיל איש זה בעל כורחו. היה עליכם לדבר אליו בנימוס עד שיתרצה".

נכנס השר עצמו אל תא המעצר, ופנה אל אדמו"ר הזקן: "למה אינך אוכל? ייתכן שתצא זכאי בדינך, אך אם לא תאכל, אתה גוזר על עצמך מיתה ודאית. וכי שכחת שהמאבד עצמו לדעת – אין לו חלק לעולם הבא?".

השיב הרבי: "איני אוכל מפני שהמאכלים אינם כשרים, וטריפות לא אכניס לפי, גם אם אאבד את חלקי לעולם הבא!".

"אם אשיג לך אוכל כשר, תסמוך עליי ותסכים לאכול?", שאל השר.

"לעת עתה אינני זקוק לתבשילים משביעים, מפני שקיבתי נחלשה מאד", השיב הרבי. "אבל אם תשיג לי מרקחת צנון מאיש יהודי, אוכל ממנה. מרקחת צנון הופכת מר למתוק, ואני זקוק לכך כעת...".

"אם אביא לך מרקחת צנון מיהודי, תאמין לי ותאכל?", שאל השר. "אם במו ידיך תיקח את המרקחת מידי היהודי, ואיש זולתך לא ייגע בה, אסמוך עליך", השיב הרבי.

באותם ימים שהה בפטרבורג הגביר ר' מרדכי מליפלי[1]. לגביר היו קשרים בחצר המלוכה, והשרים העריכו אותו מאד. פנה השר אל הגביר, ובקש שישלח לו במהירות האפשרית מרקחת צנון כשרה, בידי שליח יהודי.

'מעניין, מדוע זקוק השר למרקחת צנון?', הרהר ר' מרדכי, וחשד התעורר בליבו. אולי המרקחת מיועדת לרבי בכבודו ובעצמו? איש אינו יודע מה עלה בגורלו של הרבי. אולי זימן לו הבורא הזדמנות נדירה לברר היכן שוהה הצדיק?

בטרם מסר את המרקחת לשליח, הטמין בתחתית הצלחת פתק קטן ובו כתוב: "אני רוצה לדעת מי האוכל מהמרקחת שלי, והיכן הוא שוהה. מרדכי מליפלי".

השר קיים את הבטחתו, ולא נגע במאכל. במו ידיו הביא את הצלחת אל אדמו"ר הזקן.

כשאכל הרבי מהמרקחת, הבחין בפתק המונח בתחתית הצלחת. הוא קרא את הנכתב בו, וטמן תחת שאריות המאכל פתק אחר, שבו כתב את שמו הקדוש ואת מקום הימצאו, ואף הוסיף הוראה לחסידיו -  לשלוח שליח לווילנה.

על פי הוראת הצדיק, לא נגע השר בשיריים, והשיב את הצלחת לר' מרדכי כפי שהיא.

כשמצא ר' מרדכי את הפתק, שמח שמחה עצומה. הבשורה התפשטה במהירות בקרב החסידים, וכולם נשמו לרווחה. כעת היה ברור כי הרבי חי, מקום הימצאו ידוע, וכעת יש להשתדל ולצפות לגאולה הקרובה.

סיפורי חסידים, עמ' 171 ----[1] הרב החסיד ר' מרדכי פייטלסון. מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן. היה עשיר גדול ובעל קשרים בחצר המלוכה, וניצל אותם לטובת צרכי הרבים והכלל.