פעם אחת, בהיות רבי הלל מפאריטש מתנהל לאיטו בכבדות ומפלס את דרכו בין סמטאותיה הצרות והבוציות של העיירה ליובאוויטש, עם שובו מתפילה בבית הכנסת, כששקית הטלית והתפילין שלו מכבידה מאד על הליכתו, פנה אליו אחד מצעירי החסידים והציע את עזרתו בנשיאת הטלית והתפילין, כדי להקל על קושי ההליכה.
רבי הלל סירב, ונימק: "בסדר עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול, העבודה הקדושה ביותר ביום הקדוש ביותר - עבודת קודש שמשימותיה היו רבות ואף קשות - הייתה לו לכהן הגדול משימה מיוחדת, להוציא את הכף והמחתה מקודש הקודשים. לצורך ביצוע עבודה זו הוא היה טובל טבילה מיוחדת.
"הרי לך, אם כן, שהחזרת הכלים היא מצווה חשובה ועבודה קדושה בפני עצמה. וכי תעלה על דעתך שאמסור מצווה מיוחדת זו לאחרים?!...".
ליקוטי סיפורים, עמ' תכא