הלכות טריפה במרק

הלכות טריפה במרק

פעם התארח אדמו"ר האמצעי בביתו של אחד מחסידיו. בערב, אחרי התפילה, החל לומר לפני הנוכחים דרוש חסידות ארוך.

אשתו של בעל הבית ישבה במטבח והמתינה שהרבי יסיים את אמירת הדרוש, אבל לבסוף גברה עייפותה. "בסיר יש תבשיל בשרי שהכנתי בשביל הרבי", אמרה למשרת, מסתירה פיהוק.

הרבי סיים את אמירת הדרוש בשעת לילה מאוחרת. בעלת הבית כבר הייתה שקועה בשינה עמוקה, ואת האוכל הגיש המשרת.

בבוקר, כשנכנסה בעלת הבית למטבח, פרצה בבכי מר. "בגללי נכשל הרבי באכילת טריפה!", התייפחה.

התברר שבמטבח עמדו שני סירים. באחד - מאכל כשר עבור הרבי, ובשני – טריפה, עבור שר חשוב שאמור היה להגיע לביקור. מסיבה כלשהי, השר לא הגיע, והסיר ובו מאכל הטריפה נותר במטבח.

בעלת הבית שכחה להזהיר את המשרת שייקח את האוכל הכשר דווקא, ובבוקר נחרדה לגלות שהסיר ובו התבשיל הכשר עומד במקומו, ואילו תבשיל הטריפה איננו.

כשסיפרו למשרת על בכייה של בעלת הבית, עשה תנועת ביטול בידו. "וכי יאונה לצדיק עוון?", צחק.

הוא הראה לאחד החסידים את הסיר, שהיה מלא עד גדותיו.

"כשהגשתי לרבי את המרק, הוא לקח כף והביט בה דקה ארוכה. אחר כך אמר שהוא לא רוצה לטעום ממרק זה. ידעתי שהרבי לא אכל כל היום מאומה, והפצרתי בו לטעום לפחות מהבשר, אך הוא סירב, ואמר שגם לי אסור לטעום מהתבשיל", סיפר.

כששאלו החסידים את הרבי מניין ידע שהתבשיל טריפה, השיב: "סבורים אתם שיש כאן מופת, אך אינכם אלא טועים. העניין פשוט ביותר. כשנופלת ליהודי מחשבה, עליו לדעת שלא נפלה לחינם. כשנטלתי לידי את כף המרק, מיד עלה במחשבתי דין מדיני טריפות, ולכן לא רציתי לאכול מהתבשיל".

סיפורים נוראים, עמ' נו. סיפורי חסידים – מועדים, סיפור מס' 353. ליקוטי סיפורים, עמ' צא