היכן מסירות הנפש?
בין ספריו של אדמו"ר הזקן היה ספר חסידות אחד כתוב בכתב יד, שהיה כרוך משני עבריו. על כריכתו התנוסס הכיתוב: "בחרם דרבנו גרשום, בזה ובבא, למעיין בספר זה". אסור לפתוח את הספר.
פעם פרצה דליקה בבית הרבי, וכל ספריו וכתביו היקרים נשרפו כליל.
הרבי הצטער מאד על אובדן אוצרו הרוחני.
"אולי זוכר אתה את הספר הכרוך משני עבריו?", פנה אל בנו, אדמו"ר האמצעי, כשדמעות כאב זולגות מעיניו הקדושות. "האם הצצת אי פעם בספר זה?".
"בוודאי שלא", השיב הבן המופתע.
"אילו זכרת לפחות פרק אחד או מאמר אחד מתוך הספר, היית מחיה את נפשי", לא הרפה האב.
"אבל, אבא, כיצד יכולתי לעיין בספר, אם החרמת את המעיינים בו בעולם הזה ובעולם הבא?", קרא הבן הנסער.
"אבל, האם מסירות נפש על החסידות איננה כדאית כלל?", השיב האב, ונאנח.
סיפורי חסידים, עמ' 302