נפש תחת נפש...
יהודי ירושלמי סבל מאד מהצקותיו של שכנו.
בערב יום הכיפורים הגיע השכן המציק לבקש מחילה משכנו.
רגעים ארוכים התלבט היהודי כיצד להגיב. מחד גיסא, בעקבות היכרות ממושכת עם השכן, ידע בוודאות כי ההתנצלות היא מן השפה ולחוץ, ומיד אחרי היום הקדוש ימשיך בדרכו הרעה. מאידך גיסא, על פי ההלכה, אם מבקשים מחילה – יש למחול.
לבסוף מצא היהודי פתרון מקורי. "באותה מידה שאתה מבקש מחילה – כך אני מוחל לך!", אמר לשכנו.
•
הרבי דיבר פעם בכאב על האדישות שמגלים החסידים בקשר לעניין חשוב, שלמענו נדרשת פעילות נמרצת.
הרבי סיפר על שני השכנים, ואמר: "באותה מידה שהאדם מעורר את הזולת – כך משפיעים הדברים על הזולת!". אם העניין לא באמת אכפת, הרי שדברי העידוד נאמרים מן השפה לחוץ, ולא ישפיעו על הזולת כלל!...
התוועדויות, תשמ"ו, חלק ד, עמ' 370