הרבי לא נכנע
גם לאחר ישיבה במאסר, בתנאים מצמררים, הרבי הריי"צ לא נכנע. הקומוניסטים ניצבו נדהמים מול העוצמה של המנהיג החסידי, והבינו כי לא יוכלו לו. לאחר לחצים אדירים מבית ומחוץ, המירו הסובייטים את גזר דינו של הרבי ממוות לעשר שנות גלות באיי סלובקי. לבסוף, הוחלט להקל גם מעונש זה.
ביום חמישי, ראש חודש תמוז, נקרא הרבי אל המשרד.
"תישלח לשלוש שנות גלות בלבד בעיר קסטרמה" בישר הפקיד. "באיזו רכבת תרצה להגיע אל עיר גלותך?" התעניין.
גם כעת, על סף השחרור, לא הרכין הרבי את ראשו. הוא דרש לנסוע בקרונות המיועדים לפקידי ממשל ולעשירים, כיאה למנהיגה של יהדות רוסיה.
"התוכל לממן נסיעה יקרה כל כך?" חקר הפקיד.
"אם כספי, אותו לקחתם ממני בעת המעצר, לא יספיק להוצאות הנסיעה, תוכלו לבקש שבני משפחתי ישלימו את החסר", השיב הרבי בשלוה.
הפקידים הציעו לרבי הסדר: "נשחרר אותך היום, בשתים עשרה בצהרים. שש שעות תוכל לשהות עם בני משפחתך, אך בערב יהיה עליך להגיע אל תחנת הרכבת ולצאת לדרך, אל הגלות".
"מתי תגיע הרכבת לקסטרמה?" שאל הרבי בחשש.
"בשבת", השיב הפקיד.
"בשבת?! בשבת אני לא נוסע, ויהי מה!" קרא הרבי.
חוקי הכלא קבעו ברורות, שאיש אינו רשאי לצאת ללא אישור, ואיש אינו רשאי להישאר ללא אישור. אך הרבי שוב ניצח. נציגי שלטון הכפירה כיבדו את החלטתו התקיפה של הצדיק, ובניגוד לכל הנהלים, הרשו לו להישאר בכלא עוד ימים אחדים.
הרבי הריי"צ נותר שלושה ימים נוספים בין כותלי בית הסוהר. ביום ראשון בבוקר יצא מחומות בית האסורים, ולאחר שהייה קצרה במחיצת בני ביתו, נסע אל מקום גלותו, משם שוחרר כעבור זמן קצר.
לקוטי שיחות, חלק ד, עמ' 1063. תורת מנחם, חלק לד, עמ' 142