ארבעה פירושים ב"חטאתי"
יהודי תלמיד חכם חיפש דרך אמיתית בעבודת ה', ולאחר מסע נדודים ממושך הגיע לליאזנא, אל בית מדרשו של אדמו"ר הזקן.
פעם סיפר לרעהו על שלבי מסעו אל האמת.
•
בטרם הכרתי את דרך החסידות, הייתה מתעוררת אצלי קושיה בזמן עריכת חשבון הנפש על מעשיי, הטובים והרעים – האומנם עליי להחשיב את שגגותיי הקטנות לחטאים?
בוודאי היו דקות מספר במשך החודש שבמהלכן לא למדתי תורה, אך כיצד ניתן לקרוא לדקות אחדות, לזוטות שכאלו, "עוון ביטול תורה"? ישנם אנשים רבים שלא לומדים תורה כלל, ואילו אני הוגה בתורה יומם ולילה...
אולי נכשלתי פעם ב"אבק לשון הרע" בשגגה, אך האם עליי להרגיש שגדול עווני מנשוא? אנשים אחרים מרכלים על הזולת בזדון, ולשונם כחרב חדה הפוגעת ללא הבחנה, ואני בוכה ומצטער בגלל מעט אבק...
הייתי מכה על חזי, אומר "חטאתי", וחושב בליבי: 'לא אני חטאתי, אחרים חטאו!...'.
•
המחשבה הזו, שהייתה מתגנבת לליבי בעת אמירת הוידוי, הציקה לי. הבנתי שמשהו כאן אינו כשורה. לא ייתכן שיהודי אומר "חטאתי", ומפרש שלא הוא חטא, אלא אחרים...
התחלתי לחפש לעצמי דרך חדשה, ונחשפתי לשיטתה של החסידות.
שמעתי פעם רבי חסידי מסביר רעיון ששמע מרבו, הבעל שם טוב הקדוש. "הזולת דומה לראי, המשקף את פגמיו של המתבונן בו. כל מום שרואה היהודי אצל זולתו – קיים בו עצמו לפחות בצורה עדינה, ומראים לו אותו כדי שיתקן את הדבר בעצמו".
הדברים זעזעו אותי. לפתע הבנתי שכל החטאים שאני רואה אצל הזולת, בעצם קיימים בי.
מעתה, כשאמרתי "חטאתי", ידעתי שאני מתוודה על חטאיי שלי, ולא על חטאי הזולת. הייתי בוכה ומייסר את עצמי, כשלפתע התגנבה לראשי מחשבה חדשה - אמנם מדובר בחטאיי שלי ולא בחטאי הזולת. אך, בלי כל ספק, לא עברתי עבירות חמורות, וכל החסרונות שראיתי אצל הזולת קיימים בי רק בדקות, לא ממש קיימים בי החטאים עצמם...
הייתי אומר "חטאתי", וחושב לעצמי: 'בעצם, לא ממש חטאתי, ואולי בכלל לא חטאתי...'.
•
הבנתי שגם כוונה זו איננה אמת, והמשכתי את חיפושיי. הגעתי אל חצר חסידית אחרת, ושם שמעתי משפט מפלח כליות ולב - "כשם שאסור לאדם לרמות את הזולת, כך, ויותר מכך, אסור לאדם לרמות את עצמו...".
הייתי המום. לפתע הבנתי שעד עתה הוניתי את עצמי ללא הרף.
כעת היה ברור לי שאכן חטאתי, רק שהתגנבה לליבי מחשבה אווילית חדשה. 'אסור לאדם לרמות את עצמו. כל ימיי נכשלתי, ועליי להכיר את מקומי ולדעת שאין בכוחי להשתנות. חטאתי, ואחטא עוד...'.
•
הרגשתי שגם זו אינה האמת המלאה, והמשכתי לחפש, עד שהגעתי לליאזנא, אל אדמו"ר הזקן.
כאן שמעתי חידוש עצום. "בכל יהודי שוכנות שתי נפשות, בהמית ואלקית. בין שתי הנפשות הללו מתחוללת מלחמה עזה על השליטה באדם, האחת מושכת לטוב וקדושה, והאחרת לרע וחטאים".
לפתע ראיתי הכול באור חדש. הבנתי שמקורם של החטאים הוא בנפש הבהמית, ואילו הנפש האלקית נותרת תמיד זכה וטהורה. הנפש הבהמית רוצה שהיהודי יבוסס בבוץ החטאים, ואילו הנפש האלקית שואפת תמיד לדבוק בבוראה. על היהודי לסייע לנפש האלקית לנצח בקרב.
עתה, כשאמרתי "חטאתי", ידעתי בוודאות שאני הוא החוטא ולא הזולת; שאסור לי לרמות את עצמי – החטאים אינם קלים, ושעליי לזכור שיש בי הכוח לתקן ולא לחטוא עוד.
•
"היה עליי לעבור שלושה שלבים בפירוש המילה "חטאתי", עד שהגעתי אל הפירוש הרביעי, אל הדרך האמיתית", סיים החסיד את סיפורו.
סיפורי מופת – אדמו"ר הזקן, ח"א עמ' 83