"קול דודי דופק"
'משהו מעיק על הרבי', הבחינו תלמידי הבעל שם טוב. סעודה שלישית של שבת. שעה קדושה, רעווא דכל רעווין, והצדיק אינו מגלה רזי תורה, כי אם יושב תפוס בשרעפיו.
אחרי ההבדלה ציווה לרתום סוסים לעגלה ולהכין צידה ובגדים לדרך.
"בואו עימי", הורה לאחדים מתלמידיו.
כשיצאו מהעיר, ציווה לכולם להסב את פניהם אחורנית. העגלון עזב את המושכות, הפנה את גבו אל הסוסים ואלו החלו לדהור מעצמם. הם נסעו כל הלילה, ולעת שחר עצרו ליד בית מפואר בעיר בלתי מוכרת. היה ברור כי קפצה להם הדרך.
הבעל שם טוב הורה לעגלון להיכנס אל החצר.
קול צהלות הסוסים ורעש אופני המרכבה העירו את בעל הבית, והוא יצא לקראת האורחים. "שלום עליכם! מניין באים יהודים?", הושיט את ידו לשלום, תוך כדי הסתרת פיהוק.
"מווהלין אנו", ענה הבעל שם טוב.
"ומה מעשיכם בחצר ביתי? אם סוחרים אתם – יש כאן בתי מלון לרוב, ואם דרשנים – עליכם ללכת אל פרנס החודש, הוא אחראי על פעילותם של הדרשנים האורחים".
הבעל שם טוב לא נבוך מקבלת הפנים הקרירה. "נשהה כאן רק שעות אחדות, ומיד נצא לדרך. התואיל לארחנו?".
בעל הבית לא שש להכניס אורחים זרים, אך לא יכול היה לסרב לבקשה.
ירד הבעל שם טוב מהעגלה, בידו מקטרת, וצעד אל מטבח הבית, לקחת גחלת להצתת המקטרת.
הוא התקרב אל התנור הבוער, כשלפתע הבחין באישה צעירה הנכנסת למטבח.
"התואילי להניח גחלת במקטרתי?", ביקש. האישה מילאה את בקשתו.
"אינך מכירה אותי?", שאל הבעל שם טוב בתמיהה. "אני דודך המתגורר במז'יבוז'. מה מעשייך כאן?".
האישה התרגשה ממפגשה עם הדוד, והחלה לספר על חייה. "לא מזמן נפטר אישי, בנו של בעל הבית, וחותני רוצה שאנשא לבן אחיו. הבחור צעיר מדי, והשידוך אינו מוצא חן בעיניי, אך איני יכולה לסרב לבקשתו של אבי בעלי המנוח", סיפרה בעצב.
"אל תדאגי, אני אהיה לך לאב. בואי עימי למז'יבוז', ושם נמצא לך שידוך כלבבך", ניחם אותה "הדוד", הבעל שם טוב.
האישה הסכימה, והתחילה לארוז את בגדיה ותכשיטיה.
כשהבחין חותנה במעשיה, שאל בבהלה: "לאן את נוסעת?".
האישה סיפרה על מפגשה המרגש עם דודה, ועל הבטחתו לדאוג לעתידה.
בעל הבית ניגש אל הבעל שם טוב בזעם. "כיצד מעז הינך לקחת את כלתי עם כל בגדיה ותכשיטיה בלא ידיעתי?", קרא כשפניו מאדימות.
הבעל שם טוב ביקש ממנו להיכנס לאחד החדרים, כי ברצונו לגלות באוזנו סוד.
וכך סיפר הבעל שם טוב לבעל הבית: "דע לך, כי אני הוא הבעל שם טוב. אתמול יצאתי מעירי, ובאורח ניסי הגעתי הנה תוך לילה אחד. מטרת בואי – הצלת נפש מישראל.
"לאחר מות בנך, החלה כלתך להתרועע עם פריצים, ולאחרונה הבטיחה לאחד השרים כי תמיר את דתה ותינשא לו. אתמול, בעת סעודה שלישית, התגלה אליי סבה, צדיק מפורסם שנפטר לפני שנים, והפציר בי להציל את נכדתו. הבטחתי למלא את בקשתו.
"עוד שעתיים יגיע הנה השר בליווי חיילים, והם ייקחו את האישה עם בגדיה ותכשיטיה. אם לא אקח אותה כעת עימי, היא תמיר היום את דתה, ותינשא לנוכרי. לכן, הנח לה לנסוע עימי, ואני מתחייב להשיב לך את כל התכשיטים שאינם שייכים לה".
דבריו של הבעל שם טוב, שיצאו מן הלב, נכנסו לליבו של בעל הבית.
האישה עלתה עם חפציה לעגלה, והם יצאו לדרך. במהלך הנסיעה דיבר עימה הבעל שם טוב בידידות, והיא קראה לו "דודי".
במז'יבוז' באה האישה בקשרי שידוכין עם יהודי מכובד, והייתה מרוצה מאד מהשידוך. במהלך שהותה בבית הצדיק התחרטה על מעשיה הרעים, ולפני החופה נכנסה לחדרו של הצדיק לבקש דרך "תיקון" ותשובה על דרכיה. "דודי, חטאתי רבות בעבר", התוודתה.
"את עדיין סבורה שאני דודך?", שאל הבעל שם טוב. "דעי לך כי אינני קרוב משפחתך כלל. באתי לקחתך כי רצית להמיר את דתך, וסביך בקש ממני להציל אותך מהמעשה הנורא. עלייך לדעת שאם לא תעשי תשובה כראוי, תמותי!".
נבהלה האישה מדבריו של הבעל שם טוב ופרצה בבכי מר. "רבי, תן לי תיקון תשובה...", התחננה.
"תיקונך יהיה בכך שהשידוך הנוכחי יתבטל. אינך ראויה להינשא לאדם גדול. תהיי אשת אופה פשוט ותמכרי כעכים בשוק, ואת כל התכשיטים שלקחת בצאתך תשיבי לבית חותנך. הוא הסכים לתת לך אותם רק כדי שאוכל להציל את נפשך מרדת שחת".
האישה עשתה ככל אשר הורה הצדיק, שבה בתשובה שלמה והפכה לצדקת גמורה.
כעבור זמן מה התגלה סבה של האישה אל הבעל שם טוב, והודה לו על הצלת נכדתו. "תנוח דעתך שהנחת את דעתי", אמר.
סיפורי חסידים, עמ' 323