ע"פ שיחות לנוער ניסן תש"מ - לגירסא המקורית ראה חגי ישראל ומועדיו עמ' 715
סדר ללא יין? הכיצד יתכן דבר שכזה? אבל עובדה היא, שפעם ארע, שקהילה יהודית שלימה נאלצה לערוך 'סדר' ללא יין. ומעשה שהיה כך היה...
היה זה לפני שנים רבות. במדינה רחוקה חי מלך, שאהב את היהודים ולא זו בלבד, אלא אחד מידידיו הטובים והמקורבים ביותר של אותו מלך, היה רבה של הקהילה היהודית. המלך העריץ את חוכמתו, ענוונותו ויושרו של הרב. צירוף של תכונות חיוביות אלה, לשווא חיפש המלך בין שאר אנשי החצר. המלך אהב לבלות את זמנו בחברת הרב ולשוחח עימו בענינים רוחניים נעלים. וכאשר למלך היו בעיות, הוא שאל בעצתו של הרב, ומעולם לא התחרט על-כך.
הכל יכל להימשך טוב ויפה, אלמלא קנאתו של ראש-הממשלה, שונא ישראל מובהק, שלא יכל לשאת את הרעיון, שהמלך מתיידד עם הרב היהודי ומקרבו אליו.
יום אחד, פנה ראש-הממשלה אל המלך ושאלו, מדוע הוא כה ידידותי כלפי רבה של הקהילה היהודית.
"מדוע לא?" השיב המלך בתקיפות. "אני מעריך את חוכמתו ואת למדנותו. אין בליבו אלא אהבת ה' ואהבת הבריות, הוא נאמן לי ולמלכותי ושוחר רק את טובתי. אין ספק, כי הוא ראוי להנות מיחסי הטוב והידידותי כלפיו".
"ובאם אוכיח להוד מלכותו, כי הרב אינו כה נאמן ומסור לכבודו, כפי שהוא מראה מן השפה ולחוץ, ומאחורי מעטה הנאמנות הוא לא מהסס לעבור על חוקיך, ומדבר סרה מאחורי גבך, האם גם אז תמשיך בקשרי הידידות עימו?"
"אני מאוד מסופק, אם אכן תוכל להוכיח זאת", אמר המלך מהורהר. "אולם, אם תעשה כן, אדע כיצד לטפל בו. מאידך, אם לא תוכיח את דבריך ולא תבסס את האשמותיך חסרות-היסוד, אדע כיצד לטפל בך. ובכן, ראש-ממשלתי היקר, כיצד אתה חושב להוכיח לי את חוסר נאמנותו של הרב?"
"מחרתיים חוגגים היהודים את חג הפסח. בשני הלילות הראשונים של החג, הם עורכים ערב חגיגי במיוחד - 'ליל הסדר', קוראים לזה, ואז הם שותים ארבע כוסות יין. שתיית יין ב'ליל הסדר' הינו דבר חשוב ביותר, כך שיהודי מוכן למכור אפילו את הכר האחרון שלו ובלבד שיהיה לו כסף לקנות יין. כעת, אני מציע, הוד מעלתו, שתצווה על הרב, שיורה ליהודים, שאיש, בעצמו, לא ישתה יין ב'ליל הסדר' אף לא כוס אחת. אז תוכל לוודא אם הרב ובני קהילתו, היהודים, מקיימים את פקודתך, ומה הם אומרים עליך, כבוד מעלתך.
"וכיצד אדע אם אכן הם מקיימים את הצו?" שאל המלך.
"ידוע לי, שלפני שהרב מסב ל'סדר' הפרטי שלו, הוא הולך ל'סדר' הציבורי, שנערך בבית-הארחה של הקהילה, בו משתתפים עניים וחסרי-בית וכן עוברי אורח המזדמנים לעירנו. אם נתחפש לאורחים, עוברי-אורח, נוכל להשתתף ב'סדר' הציבורי ולהיווכח במו עינינו, האם הוא מתנהל על-פי פקודתך...
"יהי כדבריך, הסכים המלך. "אבל אני מזהיר אותך: אתה משחק בחייך!"
"ראשי תמורת ראשו של הרב", השיב ראש-הממשלה בתרועת ניצחון.
•••
למחרת, שלח המלך לקרוא לרב וכאשר הלה הופיע בפניו, אמר לו המלך: "אני פוקד עליך, להורות לכל היהודים, שאף אחד מהם, אף לא אתה, ידידי, ישתה יין ב'ליל הסדר', ומי שיעבור על הצו, דמו בראשו?
לשמע הדברים הופתע הרב מאוד והתעצב אל ליבו, אך מיד השיב למלך בנחת ובשלווה: "פקודת הוד מעלתו תתבצע במלואה".
כדי לאמת את דבריו, פרסם הרב הודעה דחופה לכל היהודים במדינה: "בפקודת מלכנו, ירום הודו, אסור ליהודים לשתות יין ב'ליל הסדר', אולם פרט לזאת, יש לקיים את ה'סדר' על כל פרטיו ודקדוקיו, בדרך הרגילה ובשמחה המקובלת. ולכן, כל פעם, שמצויין בהגדה, כי צריך לשתות כוס יין, נרים כוס ריקה ונאמר את התפילה הבאה; 'רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, שאנו חפצים לקיים את רצונך. אך הוד מעלתו, המלך, אסר עלינו לשתות יין בלילה הזה באיסור חמור של עונש מוות. לכן, על-פי תורתך הקדושה, האומרת כי פיקוח-נפש דוחה את כל המצוות שבתורה וביניהם מצוות ארבע כוסות, אנו מתפללים שתמחל לנו על אי-שתיית ארבע כוסות יין בלילה הזה".
•••
בבית-הארחה של הקהילה היו השולחנות ערוכים ל'ליל הסדר'. מול כל כסא הונחה קערת-הסדר ועליה מצות ושאר סימני הסדר. על השולחן עמדו בקבוקי יין אדום וגביעים. מיד התמלא האולם באורחים רבים, שהתיישבו ליד השולחנות. איש לא שם-לב לשני האורחים החשובים, שנראו כמו כולם, שישבו אף הם והביטו סביבם בסקרנות. היו אלה המלך וראש-ממשלתו, הם לבשו בגדים פשוטים, מרופטים קמעה ונראו כמו כל שאר העניים והנוודים חסרי הבית, שבאו לכאן, כדי להנות מהכנסת-האורחים הנדיבה של הקהילה. עד מהרה נכנס הרב וכולם קמו לכבודו. הרב התיישב בראש-השולחן וברך את המסובים בברכת "חג שמח" לבבית. טקס ה'סדר' החל בסימנו הראשון, כמובן, "קדש', בו מקדשים על הכוס הראשונה מארבע כוסות היין. הרב הזכיר לכל הנאספים את פקודת המלך, האוסרת לשתות יין הערב, ויעץ לכולם להרים כוסות ריקות ולומר את התפילה המיוחדת, שחיבר להזדמנות הזו. כל הנוכחים עשו כדברי הרב ובקבוקי היין המלאים נותרו על השולחן חתומים, איש לא נגע בהם. מלבד עובדה מעציבה זו, התנהל ה'סדר' בשמחה וטוב לבב, כתמיד.
המלך וראש-ממשלתו ישבו במשך כל מהלך ה'סדר' ועקבו אחר המתרחש. הם שמעו את התפילה המיוחדת נאמרת ארבע פעמים, כאשר המשתתפים ב'סדר' מרימים כוסות ריקים. כל המסובים, כולל המלך בכבודו ובעצמו, נהנו מסעודת 'ליל הסדר' רק איש אחד ישב שם, עצוב ומדוכא, כאבל בין חתנים, היה זה ראש-הממשלה.
משנסתיים ה'סדר' עזבו המלך וראש-הממשלה את בית-הארחה ופנו לדרכם יחדיו. כשנפרדו, בסמוך לשערי הארמון, פנה המלך לראש-ממשלתו ואמר לו, כי הוא מצווה עליו להתייצב בפניו מחר אחר-הצהריים.
למחרת בבוקר, שלח המלך הודעה דומה לרב, ובה בקשה לבוא אליו היום אחר-הצהריים.
בשעה היעודה נפגשו הרב וראש-הממשלה ליד שער הארמון, כששניהם ממהרים להופיע בפני המלך.
המלך קיבל את אורחיו בחדרו, אחר פנה אל הרב ואמר לו: "ללא ידיעתך, רב נכבד, היינו אתמול, ראש-הממשלה ואנוכי, אורחים שלך ב'ליל הסדר'. היינו מחופשים, כמובן, ובאנו כדי לראות במו עינינו, אם אכן תצייתו לפקודתי; לא לשתות יין במהלך ה'סדר'. ראש-ממשלתי הנואל התערב בחייו, כי לא תקיימו את דברי ותשתו יין על אף פקודתי. אני שמח מאוד, שקיימתם את מצוותי, אם כי-אני מצטער צער רב, על הסבל שגרמתי לכם בקיום הטקס המסורתי של 'ליל הסדר', אולם, ראש-הממשלה ישלם ביוקר, על טפשותו ורשעותו כאחת. הנה, אני מוסר אותו בידך: בחר באיזה מוות שאתה רוצה עבורו והוא יתבצע!"
"הוד מלכותו", השיב הרב בנחת, "מאז שחרב בית-מקדשנו שבירושלים, אין בית-דין מוסמך לדון בדיני-נפשות ולהטיל עונש מוות על איש".
"אם-כך, אמר המלך, "אני אפסוק את דינו; הוא ייתלה בצווארו, עד שיפח את נשמתו!"
אחר פנה המלך לרב ואמר לו, כי האיסור על שתיית יין בטל ומבוטל, והוא יכול לפרסם מיד לכל היהודים, שבלילה השני של ה'סדר', יכולים הם לשתות ארבע כוסות יין כדת וכדין.
הידיעה המשמחת נפוצה חיש מהר בקרב היהודים וה'סדר' השני נחגג בשמחה רבה, לא רק שמחת חג החירות ויציאת מצרים, אלא גם שמחה על הנס הגדול, שהצליחו להיפטר משונא ישראל מובהק, שביקש לאבדם והוא בעצמו מצא את מותו. היה זה חג-פסח השמח ביותר, שנחוג אי-פעם...
עיבוד נוסף
"הוד מלכותך!", פתח הווזיר את דבריו באוזני הסולטן הטורקי, כשהוא מעווה את פניו בארשת צדקנית. "באתי לדבר עמך בעניין היהודים. הכול יודעים כי הם תאבי-בצע, אינם סרים למשמעתך ועושים ככל העולה על רוחם. עוד מעט יחגגו את חג-הפסח, יעלו על שולחנם כלי כסף וכלי זהב וישמחו לחורבנם של המצרים. כפויי טובה הם. המצרים אירחו אותם ברוחב-לב והעניקו להם כל טוב, ויום אחד קמו ועזבו ובידיהם כסף וזהב שגנבו מהמצרים. יום אחד הם עלולים למרוד גם בך, אדוני הסולטן...".
ידידו הקרוב ביותר של הסולטן היה דווקא רבה של הקהילה היהודית. הסולטן נהנה לשוחח עם הרב בדברי חכמה, ואף נעזר בעצתו במקרים מורכבים. איש-סוד וישר כמוהו לא מצא בממלכה.
הבין הסולטן כי קנאתו של הווזיר מדברת מגרונו. הלה לא היה יכול לשאת את האמון שהסולטן רוחש לרב, ולכן הוא מנסה להעליל על הרב והיהודים. בכל-זאת השיב לווזיר: "אם תוכל להוכיח לי כי היהודים אינם מצייתים לי, אדע כיצד להענישם, ואת הרב בראשם; אך אם יתברר כי נאמנים הם, מרה תהיה אחריתך...".
הווזיר שפשף את ידיו בהנאה. לרגע זה ציפה. מיד אמר לסולטן: "את ליל החג הראשון של פסח חוגגים היהודים בארבע כוסות יין. צווה עליהם לבל ישתו יין בליל החג, ונראה אם יישמעו לצו המלכותי".
"כיצד נוכל לדעת אם קיימו את מצוותי אם לאו?", שאל הסולטן.
השיב הווזיר: "אין פשוט מזה. בחג הזה היהודים מצוּוים לפתוח את ביתם לנזקקים שאין להם היכן לסעוד. אנו נתחפש לעניים עוברי-דרך, וכך נוכל להתארח על שולחנו של הרב ונראה כיצד הוא נוהג".
הצעתו של הווזיר מצאה חן בעיני הסולטן. הוא מיהר להוציא כרוּז האוסר בצו מלכותי את שתיית היין. כל מי שיפר צו זה אחת דינו, נכתב.
בערב החג התחפשו השניים לעוברי אורח ובאו לבית-הכנסת. בקרב היהודים מבוכה רבה. הכול נשאו את עיניהם אל הרב הנערץ. לפני התפילה נשא הרב דברים באוזני עדתו: "בכל דור ודור עומדים עלינו, והקב"ה מצילנו מידם. לכו חִגגו את החג בשמחה, וחוץ משתיית יין, שנאסר עלינו, קיימו את הסדר כהלכתו, לכל פרטיו".
הרב הפסיק לרגע והמשיך:
"כאשר תגיעו לשתיית הכוס, הרימו כוס ריקה ואמרו תפילה: 'ריבונו של עולם, גלוי לפניך שאנו רוצים לקיים את מצוותיך, אך הוד מעלת הסולטן גזר עונש מוות על כל מי שישתה יין, ופיקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה. מתפללים אנו שייחשב לנו כאילו קיימנו את מצוות ארבע כוסות כהלכתה'".
ליל הסדר. בתי היהודים ם באורות נוצצים, ועל פני כול ניכרת שמחת החג. בבית הרב המולה רבה. אורחים מסיבים לצד הילדים, והכול קוראים את ההגדה בנעימה ובשמחה.
בין האורחים יושבים שני עניים. בני-הבית קיבלו את פניהם בסבר פנים יפות, ודאגו להם למקום ישיבה ולכל צורכי הסדר. לרגע נדמה היה לרב כי עיניו של אחד מהם מוּכרות לו, אך הוא התרכז באמירת ההגדה ולא נתן דעתו להיזכר מהיכן מוּכרות לו עיניו של האורח.
שני האורחים עקבו אחר כל מהלך הסדר. הם ראו כי בכל פעם שמגיעים לשתיית הכוס, הכול מרימים את כוסם ואומרים את התפילה המיוחדת.
היה ברור לכול כי היהודים מקיימים את מצוות המלך, ואכן לא שתו יין בלילה הזה. לפתע החלו פניו של אחד האורחים להשתנות, והנוכחים חשו לעזרתו. זה היה הווזיר, שהבין כי מזימתו סוכלה, ועתה המלך לא יסלח לו ומרה תהיה אחריתו. באין אומר ודברים קם ויצא מן הבית, עוזב את השולחן בעיצומו של הסדר.
הנוכחים הביטו זה בזה בתימהון. חברו של האורח הרגיעם ואמר, כי כנראה עייף הוא מעמל הדרך. בסיום הערב נפרדו האורחים ופנו לאכסנייתם. גם הסולטן המחופש הודה בחום למארחו ויצא מן הבית.
למחרת הורה הסולטן לרב ולווזיר להתייצב בארמונו. בשעה היעודה עמדו שניהם לפני הסולטן, והוא פנה אל הרב ואמר:
"דע, כי אני והווזיר היינו אתמול אורחיך בליל חגכם, בבואנו מחופשים לבלי-הכר. שמחתי לראות כי קיימתם את גזֵרתי ולא שתיתם יין, ובזה הרווחת את ראשך ואת ראשם של כל היהודים. מבקש אני להתנצל על שגרמתי לכם סבל גדול ומנעתי מכם לקיים את מצוות דתכם".
כעת הפנה הסולטן את ראשו בכעס לעבר הווזיר. במבט מאיים הרעים עליו: "ואתה הווזיר, בוש והיכלם על מזימתך השפָלה להעליל על היהודים כי אינם נשמעים למצוותי. בהתערבות זו חרצת את דינך למוות!".
שוב פנה הסולטן אל הרב ואמר לו, כי האיסור בטל לגמרי, ובליל הסדר השני היהודים רשאים לשתות את ארבע כוסות היין כהלכתם.
שמחת היהודים באותו פסח על מפלת הווזיר נחוגה בטורקיה עוד שנים רבות לאחר מכן.