מהמגיד מדובנא - הגדת המגיד מדובנא עמ' קיח.
מעשה במלך אחד שיצא אל היער לצוד ציד כדרך המלכים הוא ופמלייתו.
בהיותם במעברה היער התנפלו עליהם קבוצה של שודדים עזי נפש ובקשו לשדוד את כל רכושם.
נלחמו שומרי ראש של המלך בשודדים והמלך נמלט על נפשו עד שהגיע אל בית קטן. היה זה ביתו של יהודי שעסק לפרנסתו כשומר היער.
שומר היער לא הכיר את האיש נקש על דלתו ועם כל זה הכניסו אל ביתו וכאשר שמע את אשר אירע אמר: מהר והתחבא! השודדים מכירים היטב אותי ואת ביתי ואם ידעו שנמלטת מהם, ודאי שיבוא לחפש אותך כאן!
הטמין היהודי את הנמלט את מתחת לערימה גדולה של כרים וכסתות.
כעבור זמן לא רב נשמעה שעטת סוסים ועד מהרבה נפרצה הדלת ואל הבית פנימה נכנסו השודדים וחרבם שלופה בידם.
הראית אדם נמלט? – שאל ראש השודדים את בעל הבית – אמור את האמת, ולא, דמך בראשך!
לא ראיתי מאומה! – ענה היהודי באומץ לב – אתם הראשונים שדורכים על מפתן ביתי מזה ימים רבים. איש אינו מבקר כאן.
עבר ראש השודדים בין חדרי הבית והסיט בחברו חפצים שונים כדי לראות אולי מסתתר המלך מאחוריהם, ואף על יד ערימת הכרים עבר והיה כה קרוב עד שהמלך שמע את נשימתו של השודד האכזר...
למרבה השמחה לא מצא השודד דבר, ועד מהרה עזבו הוא וכנופייתו את הבית.
כאשר חלפה הסכנה יצא המלך ממחבואו, ואמר: יהודי! דע לך כי אני המלך! מודה אני לך על החסד הגדול שגמלת לי וברצוני להיטיב עמך כראוי. אנא ממך בא אלי לארמוני ושם תהיה אורחי הרם.
בא היהודי אל הארמון, והמלך זכר לו את חסדו ואיחר אותו בכבוד גדול, ואף ערך לכבודו סעודה בהשתתפות כל גדולי ונכבדי המלכות.
גלה נא לי – פנה היהודי אל המלך בעת הסעודה – מה הרגשת כאשר היית טמון מתחת לכרים, וראש השודדים עבר על ידך וחרבו שלופה בידו?
מה הרגשתי?! צעק המלך – בשאלתך זו יש משום בזיון המלך! אשליך אותך אל בור הכלא עד שאחרוץ את דינך.
הושלך היהודי אל בור הכלא הטחוב ועד מהרה הועמד לדין בו נגזר דינו לצאת להורג בסיף, כדין מורד במלכות.
בהגיע העת הובל היהודי אל חצר הארמון, שם המתין לו אחד מחיילי המלך ובידו חרב גדולה והוא מוכן להוציא לפועל את גזר הדין.
הניף החייל את החבר...
עצור!!! צעק המלך – שחררו את האיש!
ניגש היהודי אל המלך וברכיו רועדות...
ביקשת לדעת כיצד הרגשתי, אמר המלך, ומשום כך, נהגתי בך כך, כי זו הדרך היחידה בה הייתי יכול להמחיש לך את הרגשתי האיומה באותם רגעים...
משום כך אמר בעל ההגדה, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כי אם לא יחוש כך לא יכול להעביר את סיפור הדברים היטב לבניו אחריו.
קשרים
- תניא פרק מז - והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. והיא יציאת נפש האלהית ממאסר הגוף משכא דחויא ליכלל ביחוד אור א"ס ב"ה ע"י עסק התורה והמצות בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים בק"ש שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית' בפירוש באמרו ה' אלהינו ה' אחד.
- אנקדוטה: התעקש לדבר עם הגביר כשהדלת פתוחה