בדיחה: ותורתך בתוך מעי - העכברים שאכלו את השולחן-ערוך

אוצר הבדיחות והחידוד

חול-המועד פסח בא מוכסן לעיר ונכנס אצל הרב. ראה הרב, שפניו עצובות, ואמר לו:

שמא דבר רע אירע לך, חלילה?

נאנח המוכסן:

רבי, שדים כבשו ביתי.

שדים? – תמה הרב. – מה ראית?

הן, רבי שדים, – השיב המוכסן. – אשתי אשה כשירה היא, ברוך השם, וזהירה בענייני-פסח. ואילו גם אתמול וגם שלשום מצאנו שׂעוֹרים בכופתות ("קניידלאך"). מי הטיל את החמץ לתוך הכופתות, אם לא שדים?

הירהר הרב ושאל: היכן נמצאת המצה בביתך?

רבי, – השיב המוכסן, – אני יודע, שמצה טעונה שמירה. חדר מיוחד לה בביתי.

והחמץ היכן הוא?

בחדר הסמוך, סגור ומסוגר.

ושעורים יש לך בחדר של החמץ?

הן רבי; יש.

ועכברים מצויים בביתך?

אוי, רבי! גדולים כחתולים.

אם כן, – אמר הרב, – לחינם אתה תולה בשדים. העכברים גוררים את השעורים מחדר-החמץ לחדר-המצה, ומכאן השעורים בכופתות.

התפלא המוכסן על חכמתו של הרב ושאל: רבי, מה תקנה יש לדבר?

הירהר הרב ואמר: שוב לביתך ותן לפני העכברים מקצת מן האפיקומן, השמור לך בארונך (פעם נהגו שטומנים פרוסה מן האפיקומן בארון-הבגדים, וזו סגולה בדוקה לשמור עליהם), וכיוון שיאכלוהו לא יאכלו את השעורים, שהרי אחרי אפיקומן אכילה אסורה.

תמה המוכסן: רבי, כלום בקיאים העכברים בדינים?

החזיר לו הרב: תנוח דעתך, בקיאים הם בדינים. לפני שבועיים אכלו כל השולחן-ערוך שלי...

עיבוד נוסף

הרב אליעזר זלמנוב, ווערט-א-לאך גליון 18

יהודי אחד שהיו עכברים בביתו והיו אוכלים ומכרסמים את חפציו, הלך לרב העיירה לבקש ממנו עצה ותושיה.

ענה לו הרב: תפזר את שאריות האפיקומן בבית...

לאחר זמן חזר היהודי ואמר לו ש"הסגולה לא עובדת", והעכברים עדיין מטרידין אותו.

אמר לו רב, היתכן?! והרי הלכה מפורשת היא שאי אפשר לאכול כלולם אחרי 'איפקומן'?

שאלו האיש: ומנין לעכברים לדעת זאת?

ענה לו הרב: אני לא יודע אילו עכברים יש בביתך, אבל העכברים שבביתי - הם כבר אכלו את כל ארבעת חלקי השולחן ערוך...