י"ל ע"י משרד השלוחים כ"ו אדר תשע"ב
כולנו מכירים את המנהג של מכירת חמץ. התורה אוסרת על יהודי להחזיק ברשותו חמץ בפסח, וגם אם במקרה הוא שכח והיה ברשותו חמץ כלשהו בפסח, אסור לו להשתמש בזה גם לאחר החג והוא מחוייב לשרוף זאת. לפיכך התקינו את המנהג של מכירת חמץ. כלומר, אנחנו מוכרים את החמץ שברשותנו לגוי, ולמרות שבפועל החמץ נשאר בביתנו - זה לא שייך לנו אלא לאותו גוי שרכש את החמץ מאיתנו. רק לאחר הפסח - כשעה לאחר צאת החג - הרב קונה בחזרה את החמץ מהגוי, ומותר לנו להשתמש בו.
פעמים רבות כאשר אני מציע לאנשים למכור את החמץ שלהם בערב פסח, הם מתלבטים האם אכן לעשות זאת.
אני זוכר שפעם בתחילת שליחותי כאן, מישהו קרא בעיון את השטר של מכירת החמץ שמנוסח כמו מסמך חוקי ורשמי וכתוב בו שהוא ממנה את הרב בתור שליח והוא חותם על זה וכו'. כשהוא סיים לקרוא את השטר, הוא הודיע לי שלפני החתימה - הוא מעוניין להראות זאת לעורך דין שלו, ורק אם הוא יאשר את הנוסח הוא יהיה מוכן לחתום על כך. אני זוכר שחשבתי לעצמי אם אנשים בעיר הזאת חוששים לחתום על שטר של מכירת חמץ שזה נעשה בקלי-קלות ולא עולה כסף, מי יודע אם הם יסכימו לעשות דברים אחרים...
אולם רוב התגובות שאני מזהה בקרב אנשים שמתוודעים לראשונה לנושא של מכירת חמץ הם בדרך כלל תגובות של חוסר רצינות, אנשים חשים שמדובר כביכול ב"טריק" לא אמיתי. הרי גלוי וידוע מראש שהגוי ימכור לנו בחזרה את החמץ מיד לאחר החג, והמכירה נתפסת אפוא כמעשה לא רציני וכ"עקיפת החוק".
השבוע קראתי שהיה בירושלים רב אחד שגם חשב כך. הוא סבר שמנהג מכירת חמץ הוא מנהג לא רציני למרות שיהודים נהגו כך במשך מאות שנים. הוא סבר שזה "עבודה בעיניים" ולכן
בשבת שלפני חג הפסח הוא דרש בפני חברי הקהילה שלו ואמר להם כי מוטב להעניק את החמץ לגוי במתנה ולאחר החג לקבל ממנו את החמץ בחזרה.
כתוצאה מדבריו של הרב, מיד לאחר השבת ריכזו כל בני הקהילה את החמץ שלהם במחסן אחד שהוקצה במיוחד לצורך זה, ומסרו את הכל במתנה לערבי אחד והודיעו לו שכל תכולת המחסן שייכת לו. במחסן היו בעיקר משקאות חריפים יקרים מאד וכולם הרגישו שהפעם הם קיימו את המצווה בצורה הכי טובה והכי מהודרת שאפשר.
בערב חג הפסח, שעות ספורות לפני ליל הסדר, הגיע הגוי במפתיע למחסן עם רכב גדול ולעיניהם ההמומות של תושבי השכונה הוא העמיס ורוקן את כל תכולת המחסן לתוך הרכב ונסע מהמקום, מבלי שאף אחד יכול לעשות דבר.
אם הם היו מוכרים את החמץ, אזי הנוכרי שרכש את החמץ היה מוכרח לשלם את מלוא המחיר תמורת החמץ שהוא לקח. אך כיון שהם רצו להחמיר והעניקו לו את החמץ במתנה אין ביכולתם לבוא ולטעון שעל הגוי לשלם להם על זה, משום שכל טענה שלהם כלפיו תוכיח שהם לא התכוונו באמת לתת לו את החמץ במתנה.
זה מזכיר לי סיפור חסידי מפורסם. מסופר על הצדיק רבי פנחס מקוריץ שהיה לו תלמיד אחד שנהג להחמיר ולהדר מאד בהלכות פסח. הוא נהג בחומרות עצומות שאף אחד מחסידיו ותלמידיו האחרים של רבי פנחס לא נהג בהם. למשל, הוא נהג בכל שנה לפני חג הפסח לבנות לעצמו תנור חדש לגמרי. היום זה כמובן קל יותר, כי אפשר לצאת לחנות ולקנות כיריים לפסח, אבל אז זה היה קשה ביותר.
כמו-כן הוא הקפיד לפני החג להכין מים מיוחדים בתוך חבית ובפסח הוא השתמש רק במים הללו בלבד )הידור זה נהוג גם אצל אחרים(. הוא היה כל כך מחמיר שאפילו אצל הרבי שלו - ר' פנחס מקוריץ - הוא לא היה אוכל בפסח.
שנה אחת, בשביעי של פסח, באו כל התלמידים לאכול עם הרבי ורק מקומו של אותו חסיד נפקד, הוא לא הופיע. הרבי שאל והתעניין אודותיו, והשיבו לו שהלה כל כך מחמיר בפסח עד שהוא לא אוכל אצל אף אחד. הרבי פתאום נבהל ואמר: "רוצו אליו הביתה ותאמרו לו שיש חמץ בתוך חבית המים שלו!" רצו לביתו ואמרו לו את דברי הרבי והוא אכן מצא חמץ של ממש
בתוך המים שלו! איום ונורא! עגמת הנפש שלו היתה איומה. הרי הוא כל כך נזהר ונשמר במשך שנים רבות, כיצד ייתכן שהוא נכשל בחמץ ממש בתוך ביתו וחביתו?! הוא מיהר לרוץ אל בית הרבי ונפל לפניו בבכיות עצומות. הוא אמר לרבי שיש לו שלוש שאלות לשאול. שאלה ראשונה: אם הרבי ידע שיש לי חמץ בפסח, והרבי גם יודע כמה אני נזהר בזה, למה הרבי לא הודיע לי קודם לכן? מדוע הרבי הודיע לי רק ביום השביעי של החג וכל הפסח נכשלתי?! הרבי השיב לו על כך, שעד בואם של התלמידים אלי לא חשבתי עליך כלל. אבל כאשר כל התלמידים באו אלי והתיישבו לצדי, ואילו מקומך נפקד - חשבתי עליך ואז הרגשתי שיש לך חמץ בבית.
השאלה השניה שאותו תלמיד שאל את רבי פנחס היתה, כיצד ייתכן שאני עם כל החומרות וההידורים המופלגים שנזהרתי בהם, נכשלתי בכזה דבר? הרבי השיב לו: אתה סברת שאתה שומר את עצמך בפסח, כלום אינך יודע שיהודים מאחלים זה לזה לפני פסח שהקב"ה יתן לנו פסח כשר - פסח כשר זה רק מתנה מהשמים. כשאדם חושב שהוא עושה זאת בעצמו, אם ה' אוהב אותו מספיק הוא מראה ומוכיח לו שעם כל החומרות שבעולם, אין זה בכוחו בלבד להשמר מחמץ מפסח אלא רק מתנת שמים. נכשלת - אמר לו הרבי - רק כדי שתלמד מכאן ואילך שהשמירה והזהירות היא לא מ"כוחי ועוצם ידי".
השאלה השלישית היתה: מה התשובה שלי? מה מוטל עלי לעשות כדי לתקן את המכשול הזה? ורבי פנחס הורה לו להכנס אליו לאחר החג והוא יסדר לו דרך תשובה ותיקון. מה שאנחנו למדים מהסיפור הזה שאירע בחג הפסח הוא, שביהדות העיקר הוא המסורת. אל
תנסה להיות חכם יותר מכל עם ישראל. גם אם נראה לך שמנהג מסויים כמו מכירת חמץ הוא "עקיפת החוק", מכל מקום, כוחה של המסורת היהודית חזק מכל, אל תעשה פחות מזה וגם אל תחמיר מידי.
העם היהודי החזיק מעמד במשך כל הדורות רק משום שהוא נצמד בעקשנות להלכות ולמנהגים היהודים שנהגו בהם במשך הדורות. גם אם אינך מבין מדוע עושים פעולה מסויימת או מנהג כלשהו או שהדבר נראה לך כחומרה מיותרת - עליך לבצע זאת. אם תיצמד למסורת היהודית, הילדים שלך ישארו יהודים, אך אם תנסה דרכים חדשות, מי יודע לאן תגיע...