מאת הרב שלום בער הרצל. מייל להערות: rhertzel@gmail.com
בגמרא פסחים (ל, רע"א): "אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין בשאינו מינו אסור במשהו". כלומר שבתערובות חמץ בפסח החמירו יותר משאר האיסורים. בשאר האיסורים האיסור בטל בשישים, אולם חכמינו זכרם לברכה קבעו שחמץ אינו בטל בשישים ונאסר ב'משהו'.
סיבות: חמץ שונה בכך א. העונש הוא 'כרת' בשונה משאר איסורים ב. החמץ נאסר גם בבל יראה ובל ימצא בשונה משאר איסורים ג. כל השנה אדם רגיל לאכול חמץ וישנו חשש שאם נתיר חמץ בשישים אנשים יטעו לאכול גם כשאין שישים.
האריז"ל הורה אף להוסיף ו**'להחמיר כל החומרות בפסח**
ולכן נהגו בפסח להחמיר גם במקומות שלפי הנראה היא חומרא בלי טעם.
מוצרים שלא הוכנו בבית
דעת המחמירים: בפסח נוהגים שלא להכניס מוצרים שלא נעשו בבית (חוץ ממצה ויין ודברים שלא עושים אותם כיום לבד בבית כשחיטת בשר ועופות) גם לא מוצרים מוכנים שיש עליהם הכשר של רבנים מוסמכים ובקיאים שבמשך השנה סומכים על ההכשר שלהם.
דעת המקילים: זו חומרא בלי טעם, וכשם שסומכים על הכשר רבנים אלו כל השנה, כך אפשר לסמוך על הכשרם בפסח. (ומה שהגמרא החמירה חמץ ב'משהו' זהו רק כשידוע שאכן התערבב חמץ במאכל. ומה שהאריז"ל החמיר זהו רק כשישנם דעות הלכתיות שמחמירים מעיקר הדין – פוסקים כמותם למרות שהם בדעת מיעוט), ולכן לדעתם ניתן לרכוש בחנויות כל מה שיש עליו הכשר טוב.
קטניות
הראשונים כבר אסרו לאכול קטניות בפסח הסיבה מובאת בשוע"ר (תנג ג): 'נהגו במדינות אלו שלא לאכול בפסח תבשיל של אורז ודוחן ופולין ועדשים ושומשמין ושאר מיני קטניות אפילו ביום טוב אחרון, לפי שבדורות האחרונים רבו עמי הארץ שאינן בקיאין באיסור והיתר ואם יראו שאוכלים בפסח תבשיל של מיני קטניות יטעו להתיר גם כן תבשיל של מיני דגן, הואיל וכל השנה דרך לעשות תבשיל ממיני קטניות כמו שדרך ממיני דגן ידמה בעיניהם שדינם שוה בפסח'.
לדעת המחמירים טעם זה של אדה"ז מהווה חיזוק לשיטתם מדוע יש להזהר גם ממוצרים הנרכשים בחנויות הכשרים לפסח אך דומים לחמץ (לחמניות ומאפים כשרים לפסח) 'אם יראו שאוכלים בפסח תבשיל של מיני קטניות יטעו להתיר גם כן תבשיל של מיני דגן',
דעת המקילים: אנחנו לא עושים גזירות חדשות מדעתנו ורק מה שאסרו הפוסקים בפירוש כקטניות נאסר ותו לא.
ילקוט יוסף: אורז וכל מיני קטניות . . מותרים בפסח, ובלבד שיזהרו לברר את האורז היטב . . לבדוק את האורז בתשומת לב רבה ובכובד ראש, שלש פעמים, ובשעה שאין ילדים קטנים בקרבתם. . האשכנזים נוהגים איסור בפסח באורז וקטניות, ואין להם לשנות ממנהגם זה.
סוכר
בשו"ע אדה"ז (תסז יט-כ) נאסרה אכילת סוכר בפסח: 'הצוקר העשוי ככובע (שקורין 'הוט צוקר) אין בו חשש חמץ ומותר להשהותו בפסח, ואף על פי כן נוהגין למכרו לנכרי קודם הפסח. אבל הצוקר המבושל הנחתך לחתיכות (שקורין צוקר קאנדיל), וכן מיני בלילות צוקר שמחפין בהם מיני פירות ובשמים, יש בהם חשש חימוץ, ואין להשהותם בפסח ואין לאכלם אפילו ביום טוב האחרון'.
לדעת המחמירים טעם זה של אדה"ז מהווה חיזוק שלא לאכול גם בימינו סוכר בפסח. שהרי גם את הסוכר העשוי ככובע שאין עליו חשש חמץ קבע אדה"ז ש'אף על פי כן נוהגין למכרו לנכרי קודם הפסח'. ומכאן שגם בימינו יש להחמיר לאכול סוכר בפסח.
דעת המקילים: רק בזמנים הקדומים אסר אדה"ז לאכול כל סוכר בפסח משום שהיה לפחות סוג אחד של סוכר שהיה בו חשש ממשי לחמץ (שלכן החמירו לאסור כל סוכר) אולם בימינו שכל תוצרת הסוכר אין בה חשש חמץ מותר לאכול סוכר בפסח.
רבותינו נשיאנו: גיסו של הרש"ב רבי משה הורנשטיין רצה לייצר בעצמו סוכר כשר לפסח שהוא עצמו בישל בכלים חדשים, אולם כשהאדמו"ר הרש"ב חצה את אחד מקוביות הסוכר נפלה חיטה מתוך הסוכר ולא השתמש כלל בסוכר. אדמו"ר הריי"צ: באגרות קודש של הרש"ב מובא מכתב דלהלן לריי"צ: בטח נמצא יין-גפן הנדרש לחג-הפסח הבע"ל, שלא יהיה בו שום תערובות צוקער'. ואכן כך נהג אדמו"ר הריי"צ (אוצר מנהגי חב"ד)
כ"ק אדמו"ר: 'איני יודע האם זו הוראה לרבים להדר שלא להשתמש בצוקר, ובאם אדם יעשה את הצוקע בעצמו או שיודע בבירור שאין בו חשש אין סיבה לאסור עליו (המלך במסיבו עמ' שז) 'יש משערים ואחרים אומרים שכ"ק אדמו"ר זי"ע נשיא דורנו לא היה משתמש בסוכר בימי הפסח' (אוצר מנהגי חבד עמ' נג) ידוע שהרבי הקפיד להשתמש רק ביין שאין בו סוכר. גם זה חומרא שבימינו אין בה טעם, וכל אחד ינהג כרבותיו.
דעת הילקוט יוסף: חבילות של סוכר, מלח ותה הנמכרים באריזות מיוחדות לפסח, מותר השימוש בהם בפסח. אך הבאים בשק צריכים בדיקה. והרוצה להחמיר 'יש עצה להקל על ידי שירתחיח סוכר במים קודם פסח ויסנן אותו היטב'.
צנון
ב'חיי אדם' מובא שאין טעם וריח למנהג שלא לאכול צנון בפסח, אך האדמו"ר הרש"ב אמר משמו של סביו הצ"צ שאין לאכול צנון בפסח למרות שזו חומרא בלא טעם.
שום
ב'פרי מגדים
- עוד בענין שום ראה כאן.
קנמון וג'ינג'ר
אדה"ז מביא שיש לשים תבלינים אלו בחרוסת (תעה לג) 'וצריך ליתן בתוכו תבלין . . קנמון וזנגביל' אולם כ"ק אדמו"ר זי"ע נשיא דורנו בלקוטי טעמים ומנהגים בפסקת 'חרוסת' כתב: 'זה מכמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת קידה וקנמון מחשש תערובת חמץ'. למרות שכיום ניתן לקנות בשוק קידה וקנמון חיים ואפשר לטחון אותם בלי חשש חמץ.
פירות מיובשים
בשו"ע אדה"ז (תסז יז) מובא: נוהגין במדינות אלו שלא לאכול בפסח . . כל מיני גרוגרות וצימוקין ושאר כל הפירות שנתייבשו, לפי שדרך לפזר קמח על הגרוגרות בשעה שמייבשין אותן, והצימוקין רגילין לערבם עם הגרוגרות בשעה שמייבשין אותן'. למרות שבימינו ניתן לקנות פירות מיובשים ללא קמח בתהליך הייבוש, ואף על פי כן נאסרו הפירות המיובשים.
ילקוט יוסף: מנהג הספרדים ועדות המזרח להקל בהם ולאוכלם בתוך הפסח, אך יש להזהר מאד מתערובת קמח בתאנים מיובשים