סדר לדוגמא: סדר לדוגמא למבוגרים (הבר)

פתיחה

המלצה: כדי להכניס 'טעם' ועניין, כדאי לנהל את הסדר עם הרמת כוסיות 'לחיים' ארבע פעמים במקביל לשלבי שתיית ארבע כוסות.

נפתח עם חידון פסח:

1.      מה פירוש המילים כרפס, חרוסת ואפיקומן?

2.      מה התשובה לשאלה "למה מטבילים שתי פעמים"?

3.      למה ארבע כוסות?

4.      מה זה "שישה סדרי משנה"?

חלק ראשון: מצוות החג

במצוות ליל הסדר חייבים כל בני-הבית: גברים ונשים, ילדים וילדות. יש ארבע מצוות:

1.   סיפור ביציאת מצרים

זו מצווה מן התורה ומקיימים אותה על-ידי קריאת ההגדה. יש לזכור, שחובתנו לספר לכל בני-הבית, ובפרט לילדים הרכים, את סיפור יציאת מצרים בשפתם (ולא להשכיבם לישון מיד לאחר 'מה נשתנה'...). אפשר להציע לילדים לשיר מדי פעם בפעם קטעים כלשהם (כגון: 'והיא שעמדה', 'דיינו', קטעים מ'הלל' ו'נשמת' ועוד), כדי לשתפם בסדר.

כדי שהילדים יהיו עירניים, משתדלים לגרות אותם: ורחץ, כרפס, מזיגת כוס שניה, מגיד לפני האוכל, אפיקומן ועוד.

2.   אכילת מצה

חובה לאכול מצה בליל-הסדר, ולכן מברכים: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה". חייבים מן התורה לאכול 'מצה שמורה' - שהחל משלב הקצירה נשמרו החיטים והקמח מפני מגע עם מים. רבים מקפידים לאכול בפסח מצה עבודת-יד, ובפרט בליל-הסדר. כך עשיית המצה היא בכוונה לשם המצוה.

יש לאכול לכל הפחות שיעור כזית (27 סמ"ק למנהג ארץ-ישראל. המינימום: כ-9 גרם מצת-מכונה וכ-11 גרם מצת-יד), ורצוי בתוך ארבע דקות. סדר העדיפויות למי שקשה לו לאכול מצה: כזית ל'מצה', כזית ל'אפיקומן' (זכר לקרבן הפסח, הנאכל בסוף הסעודה, על השובע), כזית ל'כורך', כזית נוסף ל'המוציא' וכזית נוסף לאפיקומן.

קצב האכילה – כל כזית לאכול בלי הפסקה, ולסיים תוך כ-3 דקות, ומקסימום 7 דקות.

3.   אכילת מרור

זכר ל'וימררו את חייהם' במצרים. משתמשים בחסה [רצוי לקנות חסה נקייה מחרקים, שדי לשרותה לזמן-מה במי סבון ולשטפה במים. אם משתמשים בחסה רגילה יש לנקותה היטב מבעוד יום על-ידי נוזל לשטיפת כלים בליפה עדינה, ואחר-כך לבדקה באור]. החסה מתוקה בתחילתה, אבל בסוף נעשית מרה, וזה מה שהיה לנו במצרים. אוכלים 'מרור' פעם נוספת, כשהוא כרוך במצה. בעדות אשכנז אוכלים גם את השורש הקרוי 'חזרת', טחון. הכמות (יחד) בכל פעם - כ-19 גרם.

4.   ארבע כוסות

מצווה לשתות בסדר ארבע כוסות יין (או מיץ-ענבים טבעי), ורצוי אדום. כל כוס - 86 סמ"ק לפחות, ויש לשתות לפחות את רוב הכוס, ובבת-אחת.

כנגד ארבע לשונות של גאולה שבתורה (שמות ו', ו): והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי. וכן כנגד ארבע מלכויות ששעבדו את ישראל לאחר שעבוד מצרים: בבל, פרס, יוון ואדום (רומי).

הסיבה

כמו כן יושבים בהסבה, כי זה היה דרך חירות. פעם היו יושבים על מזרונים ומיטות, ולכל אחד היה שולחן, ובעל הבית היה מסב על כריות וזה הבדיל בינו לבין המשרתים.

שמים כרית בצד שמאל של הכסא, או שמסובבים את הכסא ונשענים שמאלה על הגב שלו, ואוכלים ושותים. אצל חלק מהספרדים, גם נשים נוהגות להסב.

את ההסבה עושים בכל החלקים המסמלים חירות:

1.      ארבע כוסות

2.      אכילת מצה

3.      כורך

שמחת חג

חוץ מזה, יש בחג הפסח מצוה כללית – "ושמחת בחגך". כל אחד שמח בצורה שלו – גברים באמצעות בשר ויין, ונשים יש לקנות להם מתנה תכשיט או בגד (רצוי להאריך בנושא), וילדים לתת ממתקים.

חלק שני: קערת הסדר

מה צריך להכין לליל הסדר:

1.      מצות – לפחות מצה שלמה (עבודת יד) לכל אחד, כי יש בה 3 פעמים כזית

2.      מרור – לפחות כזית אחד, שזה שני עלי חסה

3.      קערת הסדר – 6 סימנים, 3 מצות

4.      כלי עם מי מלח או חומץ

מרכיבי הקערה:

1.      שלוש מצות – כהן, לוי וישראל (או האבות)

2.      זרוע בימין – גרון של עוף, או כנפי עוף, או זרוע של כבש. הכול צלוי. זכר לקרבן פסח

3.      ביצה משמאל – קשה. זכר לקרבן חגיגה, ביצה היא מאכל אבילות.

4.      מרור באמצע – חסה, והאשכנזים שמים גם שורש טחון שנקרא חזרת ("תמכא"). זכר למרירות

5.      כרפס בימין – ירק כלשהו. בצל, תפוח אדמה או סלרי. זכר לס' פרך

6.      חרוסת בשמאל – רסק תפוחי עץ, אגסים ואגוזים. מתובל ביין. יש מוסיפים קינמון ורימון, תאנה ותמר, פירות שנמשלו לישראל. מלשון "חרסית", לזכר הלבנים שנעשו מחרסית

7.      חזרת באמצע – כמו המרור, לאכילת הכורך

חלק שלישי: הסדר

סימן הסדר

קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מגִּיד רַחצה / מוֹצִיא מַצָּה

מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה

קדש[[:קובץ:///C:/Users/Mendy/Downloads/יסודות - סדר לדוגמה.docx# ftn1|[1]]]

עושים קידוש רגיל, כמו כל שבת. החידוש הוא שכל אחד מחזיק גביע ושותה (ויש נוהגים שכולם קוראים ביחד), כי זה חלק מארבע כוסות.

ורחץ

לפי ההלכה, ירק שנוגע במשקה נעשה ראוי לקבלת טומאה. כיון שהכרפס מוטבל במי מלח, נוטלים את הידיים שלוש פעמים בימין ובשמאל, אך בלי ברכה. זה גם אחד מהשינויים שעושים לילד.

כרפס

מטרת הכרפס – להתמיה את הילדים, למה לא אוכלים? מטבילים במי מלח או חומץ, מברכים בורא פרי האדמה ומכוונים גם על המרור, ואוכלים חתיכה קטנה פחות מכזית.

יחץ

חוצים את המצה האמצעית, כדי להשאיר חלק לאפיקומן, וכן כדי לקרוא את ההגדה על "לחם עוני" שהוא שבור, כמנהג העניים.

מגיד

זה עיקר ליל הסדר, לספר ביציאת מצרים. מגרים את הילדים לשאול ארבע קושיות והנה התשובות:

1.      מטבילים – פעם אחת כרפס במי מלח, פעם שניה מרור בחרוסת. כרפס במי מלח כדי לגרות את הילדים, ומרור בחרוסת כדי להקטין את המרירות

2.      מצה – זכר ללחם שאכלו אבותינו בחיפזון כשיצאו ממצרים

3.      מרור – זכר לחיים המרים שהיו במצרים

4.      מסובין – כך נהגו לשבת כבני חורין

מבנה ההגדה: מתחיל בגלות ואחר כך גאולה. שני רבדים גשמי ורוחני – עבדים היינו, ומתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה.

ארבעת הבנים:

1.     התשובה לחכם – אמור לו את הלכות הפסח כולם, עד ההלכה האחרונה שלא אוכלים אחרי קורבן פסח קינוח

2.     התשובה לרשע – "הקהה" לא מלשון אגרוף, אלא מלשון דבר קהה, להוריד את העוקץ. אילו היה שם לא היה נגאל, אבל אחרי מתן תורה כן היה נגאל.

3.     התשובה לתם – לפי רמתו

4.     התשובה לשאינו יודע לשאול – לא לחכות שישאל, אלא להיות אקטיבי

5.     הבן החמישי – לא מגיע לסדר, להביא גם אותו

כאשר מגיעים למכות, שופכים מהגביע – או באצבע או ישר מהכוס, לפי המנהג.

מברכים על הכוס השני ושותים בהסבה.

רחצה

נטילת ידיים לסעודה. שלוש פעמים לכל צד, וברכה "על נטילת ידיים".

מוציא מצה

מחזיקים את שלוש המצות ומברכים "המוציא" ואז מחזיקים את שתי המצות העליונות בלבד ואומרים "על אכילת מצה".

כזית – כל אחד אוכל לפחות "כזית" אחד, ועדיף שניים.

מרור

לוקחים מהמרור (והאשכנזים לוקחים גם חזרת) בשיעור כזית (19 גרם), טובלים בחרוסת ואוכלים.

כורך

בזמן בית המקדש, היו מקריבים קרבן פסח, ואוכלים אותו בליל הסדר. עליו נאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו". הלל היה מחבר את שלושתם ביחד. הביטוי "כורך" מלמד שפעם המצות היו רכות וכרכו אותם.

לוקחים כזית מצה, שמים בפנים מרור כמו סנדביץ' ואוכלים.

שולחן עורך

אוכלים לבריאות. יש הנוהגים לאכול ביצה במי מלח בתחילת הארוחה. לזכור לסיים את הארוחה כך שיספיקו אפיקומן לפני חצות הלילה (12:40). אפשר וכדאי לשיר שירים.

בעדות השונות נהגו לאכול מאכלים מיוחדים בליל הסדר. בעדות אשכנז נהוג לאכול מרק עוף עם כופתאות העשויות מקמח מצה (קניידלאך) ודג ממולא -גפילטע פיש, המוכן מקמח מצה או תפוחי אדמה (אולם המהדרים להיזהר משרויה, אינם אוכלים מאכלים אלו). בפרס נהגו לאכול אורז (שאשכנזים נמנעים מלאוכלו בשל איסור קטניות) ומאכלים שאמורים לציין את המן שעל פי המסורת הטיל את הגורל שלו בחג הראשון של פסח.

צפון

כעת ניגשים אל האפיקומן. "אפיקומן" זה חיבור של שתי מילים – "אפיקו" מלשון תוציאו (כמו "להפיק") ו"מן" כמו המן שהיה במדבר שזה אוכל. פעם, כשרצו לומר "תביאו קינוח" היו אומרים "אפיקומן". וכיום, זה הדבר האחרון שאנו אוכלים.

האפיקומן זכר לקרבן פסח, אותו היו אוכלים בסוף הסעודה כדי שלא יהיה מתוך רעב, וירגישו את טעמו, ולא ירגישו שום טעם אחר חוץ מזה. לכן כשמוצאים את האפיקומן, יש לחלק ממנו לפחות כזית (ועדיף שניים) לכל אחד ולאכול.

ברך

מברכים ברכת המזון, ואחריה שותים את הכוס השלישי.

מוזגים כוס מיוחד לכבוד אליהו הנביא, שהוא מבשר הגאולה. אחד ההסברים לכוס הזה, כי יש דיון בהלכה האם למזוג גם כוס חמישי כנגד הביטוי "והבאתי", ולזכר זה מוזגים כוס נוספת של אליהו.

אחרי ברכת המזון פותחים את הדלת (זה סמל לעובדה שהלילה ליל שימורים, וכן כציפיה לגאולה) ואומרים "שפוך חמתך על הגויים". יש שמביאים את הנרות.

הלל

אומרים הלל ארוך

נרצה

אחרי שעשינו הכול, עכשיו מעשינו רצויים בפני ה'.

פרפרת לסיום

לסיום, כולנו מכירים את "אחד מי יודע". אבל לא כולם מכירים את מה שמאחורי המספרים, הנה פירוט המספרים, וביכולתכם לעשות זאת כחידה לבני הבית בעת שירת אחד מי יודע:

• אחד אלוקינו
• שני לוחות הברית
• שלושה אבות – אברהם, יצחק ויעקב
• ארבע אמהות – שרה, רבקה, רחל ולאה
• חמישה חומשים – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים
• שישה סדרי משנה – זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות
• שבעה ימי שבתא
• שמונה ימי מילה
• תשעה ירחי לידה
• עשרה דיבריא – אנוכי, לא יהיה לך, לא תישא את שם ה' לשווא, זכור את יום השבת, כבד את אביך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד
• אחד עשר כוכביא
• שנים עשר שבטיא – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף, בנימין
• שלושה עשר מידיא – שלוש עשרה מידות הרחמים, וכן שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם ----[1] סיפור היהודי והגוי שהגיעו לשולחן הסדר, והגוי ברח לפני שולחן עורך...