שואלין ודורשין: שיעור כזית מצה (גינזבורג)

הרב יוסף ש. גינזבורג

שיעור כזית מצה במידות זמננו

בס' שיעורי תורה (מהדורה חדשה, תש"ז, עמ' קצ) כתב: "לכל דבר שהוא מן התורה כגון אכילת כזית מצה... אזלינן לחומרא דכזית הוא כחצי ביצה בלא הקליפה, ושיעורו במים משקל 25,6 גרם, ובשטח 25,6 ס"מ מעוקב[1], וכן השיעור במצה ובלחם, אבל במיני פירות בשר ודגים, יש לשער לפי ערך שינוי משקלם ממשקל המים, או לשערם בשטח של 25,6 ס"מ כנ"ל. ואם הם דברים שצפים על פני המים אז במשקל של 25,6 גרם הוי ודאי כזית, ומכל מקום צריך להוסיף קצת נגד מה שנשאר דבוק בין השינים דאינו מצטרף לשיעור הכזית.. על כן טוב לקחת לכזית מצה (9 דרהם) 28,8 גרם...".

בס' שיעור מקווה (תשי"א, ס"ע קפא) כתב: "כזית – 1) מצה, ולחם בסוכה, ולברכה אחרונה, משקלו 27 גרם [1 אונס]. 2) מיני פירות ובשר ודגים שהם כבדים מן המים, הכזית מהם 30 גרם [1 אונס עם 24 גראן]...

אמנם בלוח כולל-חב"ד כתב: "כזית מצה מצומצם, משקל 26 גרם".

נוסף לשינוי הקל במספרים בין שלושת המקורות, הנה בשני המקורות האחרונים (שהם גם אחרונים בזמן, כעין "משנה אחרונה", וגם נכתבו כהלכה למעשה ממש, ובפרט הלוח), לא הזכיר וגם לא החשיב את מה שנשאר בין השיניים, וצ"ע.

ב.

בעיקרון, שיעורי תורה, ובפרט כזית וכביצה[2], נמדדים לפי מידת-נפח ולא לפי משקל[3].

אלא שבס' שיעורי תורה עמ' קפב פירש, ע"פ חידושו של התפארת ישראל לטהרות פ"ב מ"ד, שרק חללים של אדי מים שאינם נראים לעין – אין ממעכין, אבל כל חלל הנראה – יש למעך לגמרי, וניסה למעך "בדוחק עצום" פת, והיתה כמשקל המים (אבל כשעשה זאת שלא בדוחק עצום – עמ' קנה מס' 6 – הגיע רק ל-0.56 ממשקל המים, בקמח מצה טחונה "צפוף ומחובץ בכף"!).

ועל-פי-זה נהגו רבים לשער כזית ב-27 גרם (והמחמירים כנ"ל ב-29 גרם) לכל סוגי פת או מצה, כפי משקל כזית מים לדעתו.

אמנם יסוד הענין צ"ע, שהרי כלל מוסכם הוא, שדבר שאינו נראה לעין לא נאסר ע"פ תורה (כמ"ש התפארת ישראל בעצמו פ"ב דע"ז מ"ו, ערוך השלחן יו"ד סי' פד סל"ו, שו"ת טוב טעם ודעת בקו"א סי' נג ועוד) וא"כ אין המשנה ממעטת כלל חללים שאינם נראים לעין, ואינה מדברת אלא בחללים הנראים, האופייניים – בניגוד לחללים גדולים יותר שצריך למעכם[4], וכדלהלן. ובפרט שכבר ציין שהעירו לו, שע"י כיווץ גדול מתמעכים גם הנקבים שאינם נראים לעין[5].

ובנוסף, מושכל ראשון הוא, שאם ניתן שיעור – לא ניתן בדחיקה, כמ"ש בשיעורי תורה עמ' צד סו"ס ח: "וזה פשוט ג"כ מסברא, שאם צריך לדחוק האגודל, הרי אין לזה שיעור עד כמה לדחוק את האגודל (וכעין זה לקמן בסי' ג, דאין לדחוק הקמח בהכלי של שיעור חלה)" – ומ"מ עד כמה דחק את הפת "בדוחק עצום"!

ואכן, בקמח נפסק שלא לשער בדחיקתו בכלי-מידת העשרון אלא "בפיזור, כדרך המוכרים", כמבואר בארוכה בב"י, שו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' תנו ס,ה (ובס"ג מבואר שלא למדוד בצמצום, הרי שזו המדידה האמיתית. ומה ששייך לכך שלא יתחמם הקמח, הזכירו רבינו בפ"ע בסעיף ד). ועיי"ש בב"י שהרא"ש רצה לשער בגודש או בחיטים ולא בקמח, כיוון שנפח הקמח רב מנפח התבואה (לא הבנתי איך הוא במציאות), והרשב"א (בשו"ת ח"א סי' תסה) דחה דבריו לגמרי: "אם כדעתיה דמר – א"א לעמוד על שיעורו... דמאן לימא לן כמה היה מתרבה... ונתת דבריך לשיעורין, ואינו... חומרא דאתי לידי קולא" עיי"ש, וכ"פ הב"י והרמ"א (ולא הניחו אפילו להחמיר כדעה זו ולהפריש חלה בלא ברכה)[6].

ג.

לאחרונה יצא ספר 'כזית השלם' של ר' ישראל פינחס באדנער, הוצאת פלדהיים תשס"ט, וגם שם (עמ' 20) מביא מהמשנה ברורה והגר"מ פיינשטיין ועוד ומוכיח שמודדים בנפח ולא במשקל, וללא מיעוך. ולהלן עמ' 188 מביא שגם פוסקי הספרדים המודדים לפי משקל (ילקוט יוסף סי' רי וסי' קפד סי"ז), הוא רק לחומרא ולהקל המדידה, ואחרים (כמו האור לציון ח"ב פי"ד הע' יז) פוסקים לגמרי למדוד בנפח בלבד.

ד.

לסיום ולמעשה, אעיר כמה נקודות, ואולי יתבהר העניין:

א. החללים הקטנים הרגילים שבתוך המצה או הלחם, לא גרעי מהאמור במפורש בתוספתא[7]: "הריאה נפוחה – משתערת כמות שהיא", ואין לנו אבר בגוף בעלי-החיים הנפוח יותר מן הריאה. ואין ממעכים אלא חללים גדולים[8], וכמדוייק בלשון אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו סו"ס תפו: "וכן אם יש חלל במצה[9] – אין החלל מצטרף לכזית, וצריך למעכו (אבל אם אין חלל במצה, אפילו היא רכה ועשוייה כספוג[10] – אין צריך למעכו)[11]".

ב. לאחר מו"מ עם מהנדסים התברר, שהדרך הבטוחה ביותר למדידת משקל-סגולי, היא ע"י הנחת המצה בשקית-ניילון של סנדוויץ למנוע כל ספיגת מים, והטבלתה במים.

ג. באלול שעבר, נמדדו שוב מצת-יד של מאפיית מושב קוממיות, ומצת מכונה של חברת 'ירושלים'. מצת-המכונה היא במשקל-סגולי של 0.3 ואילו מצת-היד במשקל סגולי של 0.28 עד 0.29. המודד הוא ר' בני רז הי"ו, מהנדס מכונות. טלפון 050-6232138.  ניתן לקבל ממנו הסבר וצילום של כל שלבי המדידה.

ד. כאמור, יש להוסיף מעט על נפח כזית, כדי לכלול את מה שנשאר בין השיניים (ראה בס' 'שיעורי תורה' עמ' קצג). ולכאורה יספיק לזה שיעור-נפח של 28.8 סמ"ק שכתב בס' שיעורי תורה כנ"ל. ולפי זה 9 גרם יספיקו לכו"ע בכל מצה.

•••

הוספה

שיעור כזית מצה ומרור - מתוך התקשרות גליון 1135

המקובל הוא, ששיעור 'כזית' במצה הוא 29 גרם, כולל 2 גרם להנותר בין השיניים – כשליש מצת-יד. יש מקום לומר, שהואיל ושיעור ה'כזית' הוא מידת נפח, הרי 29 סמ"ק במצת-יד (ללא דחיסה, לפי מדידה מדוייקת) אינם יותר מ-9 גרם (כעשירית מצת-יד). במקום הצורך יש לסמוך על זה, ובוודאי ב'זיתים' שמדרבנן שאחרי הכזית הראשון.

לפי ס' 'שיעורי תורה' – שיעור כזית מרור 19 גרם. אולם אם אוכלים קלח (שהוא כבד יותר), דרוש להוסיף עוד 2 גרם, וכן עבור מה שנשאר דבוק בין השיניים.

----[1] הכוונה לנפח.

[2] בשו"ע אדה"ז סי' תפו ס"א: "ושיעורו [של כזית] י"א שהוא כחצי ביצה וי"א שהוא פחות מעט משליש".

[3] ראה באנציקלופדיה תלמודית ערך זית ציון 58א מתשובות הגאונים, וערך ביצה ציונים 50, 51 מרב שרירא גאון ומתשב"ץ. וציינו שם לפיה"מ לרמב"ם חלה פ"ב מ"ו (שם כתב שהמשער שיעור חלה במשקל טועה, אלא רק במידת הנפח), עדיות פ"א מ"ב ועוד.

[4] כפי הפירוש שדחה בס' שיעורי ציון עמ' כ.

[5] ובשערי ציון שם מציע לשער בפת ללא נקבים (ולא כמ"ש במצה, כי גם ואדרבה במיוחד במצה רבים החללים הנראים, ואולי כוונתו ל"פיתה"), אבל לא ציין כמה יצא מזה השיעור למעשה, אלא נשאר בהוראת החיד"א ומנהג הספרדים לחשב כמשקל המים, ואזדא לה דין פת ספוגנית לגמרי.

[6] חלק מהאמור כאן נדפס בקובץ יגדיל תורה, ברוקלין ניסן-אייר תשמ"ה עמ' רמג (גיליון סה סי' סד).

[7] עוקצין פ"ב ה"ב.

[8] כהמשך דברי התוספתא (לפי גירסת ה'מנחת ביכורים' שם): "הריאה תפוחה... היה חלל – צריך למועכה. האגוז והתמרה המקשקשים – מש[ת]ערין כמות שהן". זאת בדרך כלל, בניגוד לדיני יו"כ, שם נאמר במפורש במשנה "ככותבת הגסה – כמוה וכגרעינתה" ולא נזכר (גם) חללה, כדי ללמדנו, שלפני המדידה יש למעך את החלל שבתוך ה'כותבת' [=תמרה], ירושלמי יומא פ"ח ה"ב, ערוך ערך כותבת בשם ר"נ גאון, הובא בתוד"ה כותבת יומא עט,א ובר"ן שם (ג,א בדפי הרי"ף).

[9] (ע"פ המג"א שם) ז"א שלא תמיד יש חלל כזה.

[10] שזה המצב הרגיל המוכר לנו.

[11] והוא ממש כלשון המשנה (עוקצין פ"ב מ"ח, שציין כאן המג"א): "עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר – משתערין בכמות שהן. אם יש בהן חלל – ממעך את חללן. פת ספוגנית – משתערת בכמות שהיא, אם יש בה חלל – ממעך את חללה". וכמו בתוספתא הנ"ל.