עריכת סדרים אלו באה כדי לזכות את המשתתפים, שרבים מהם 'תינוקות שנשבו', במצוות העיקריות של ליל-הסדר. והנה פעמים רבות, מסיבות הזמן והמקום, מתחיל ה'סדר' לפני צאת-הכוכבים )גם בבתי-רפואה ובבתי-אבות וכו' בארה"ק), ובפרט בארצות אירופה שבהן הלילה קצר ומלאכת הסדר מרובה. מצד שני, אי-אפשר לקיים מבעוד-יום את מצוות אכילת-מצה, ארבע כוסות, הגדה ו'כרפס'.
הפתרון1:
א. כל המשתתפים יקבלו עליהם קדושת-יום-טוב, בקידוש מבעוד-יום (אחרי פלג המנחה[2])
ב. למזוג כוס לעורך הסדר בלבד[3]. עורך הסדר אומר קידוש מבעוד-יום ומוציא את כולם.
לכן אין להניח יין על השולחנות של המשתתפים, אם יש חשש שישתו מהם קודם שתינתן ההוראה.
ג. בזמן הנותר עד צאת-הכוכבים, יתחילו מיד עם 'שולחן עורך', ויאכלו את כל הסעודה ללא נטילת-ידיים וללא מצה[4]. יש להשתדל שהנוכחים יברכו את הברכות המתאימות ('בורא פרי האדמה' 'שהכול' וכדומה), ואם הדבר אינו אפשרי, יברך בקול מישהו מהאוכלים ויוציא בזה את כולם.
ד. עם צאת-הכוכבים אוכלים 'כרפס' (בלא ברכת 'האדמה', אם כבר בירכו ב'שולחן עורך').
ה. מכניסים בקבוקי-יין לאולם ה'סדר' (ואם אפשר, יניחום על השולחן)[5].
ו. עושים 'יחץ'.
ז. מזיגת כוס לפני עורך הסדר.
ח. מתחילים 'מגיד'[6] עד לפני 'ונאמר לפניו הללויה'. מדלגים מילים אלה, ואומרים ברכת 'אשר גאלנו', ואז כל המסובים מברכים 'הגפן' ושותים כוס ראשונה.
ט. אומרים חלק ראשון של ה'הלל' (עד 'למענו מים'), מברכים 'הגפן' ושותים כוס שנייה.
י. נוטלים ידיים ומברכים ואוכלים כסדר הרגיל: 'רחצה', 'מוציא', 'מצה', 'מרור', 'כורך', 'צפון', 'ברך' (בנוסח הקצר, הנדפס כאן בנפרד), כוס שלישי, 'הלל נרצה'[7], כוס רביעי.
ואם צריך לקצר עוד יותר, יאכלו רק כזית אחד בסוף הסעודה[8], ויקיימו בו הן אכילת מצה והן אפיקומן.
"לשנה הבאה בירושלים".
מה מותר לדלג: (א) מ'מעשה ברבי אליעזר' עד "מצה ומרור מונחים לפניך". (ג) דם ואש – עד על כל עוונתינו. (ב) בנשמת אפשר להתחיל מ'הקל בתעצומות'.
-
ברכת המזון בקצרה לחג הפסח שחל בחול
ברוך אתה ה', אלוקינו, מלך העולם, הזן את העולם כולו בטובו, בחן בחסד וברחמים, ומפרנס לכל, ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא. ברוך אתה ה', הזן את הכל.
נודה לך, ה' אלוקינו, על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ונתת לנו ברית ותורה ולחם לשובע, ועל הכל אנחנו מודים לך. ברוך אתה ה', על הארץ ועל המזון.
רחם, ה' אלוקינו, על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל מלכות בית דוד משיחך, וזכרנו לטובה ביום חג המצות הזה, ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. ברוך אתה ה', בונה ברחמיו ירושלים. אמן.
[ברוך אתה ה', מקדש השבת?]
ברוך אתה ה', אלוקינו, מלך העולם, הטוב ומטיב. ----1. על-פי שיעורו של הרב חיים-שלום שי' דייטש, ראש כולל 'צמח-צדק' בירושלים העתיקה. נדפס בקובץ 'אור ישראל' מאנסי נ.י., גיליון כג (ניסן תשס"א) עמ' קח. שם נתבארו הדברים ממקורותיהם [ומהם: שו"ע אדה"ז תעא,ד. תעב,טז. תעג,ג. תפב,א.ג. תפג,ב. דגמ"ר תפב (קידוש על הפת). ביה"ל תעב ס"ח ד"ה שלא כסדר] בטוב טעם, ולנו לא נותר אלא החלק המעשי, שהיה למראה עיניו של הרב דייטש והבהיר בו, לבקשתנו, פרטים שונים (כולל ההערות דלהלן).
- יש לברר את הזמן המדוייק בכל אתר ואתר לפי מקומו ושעתו. השנה לפי שעון החורף בארה"ק באזור השפלה, הזמן הוא: 16:40.
3. אם המקדש ועורך הסדר עומד לערוך את הסדר יחד עמהם, ישתה בעצמו. אך לרוב, עורכים השלוחים אחר-כך סדר נפרד לעצמם ולבני-ביתם, לכן ישתה אחד מן המסובים.
4. וכיוון שכל ה'הפסק' כאן בין קידוש לסעודה הוא 'לצורך', יקיימו 'קידוש במקום סעודה' במצה שיאכלו אחר-כך.
5. יסוד הדברים ע"פ שו"ע רבינו (סי' קצ ס"ג) בגדר "אמירה על הכוס", שם נתבאר שאם היין לא נמצא באותו חדר, אינו יוצא ידי-חובה אפילו בדיעבד. כן צריך שיהיה היין מוכן לשתייה. ובפשטות, כשהיין על השולחן הרי זה מובן שהוא עומד לשתייה. לכן עדיף להניחו על השולחן. אך כשהציבור אינו ממושמע, יש להניחו לפחות באותו חדר.
6. אם צריך לקצר, ניתן להשמיט את כל המובאות "שנאמר . .". בשו"ע רבינו סי' תפד ס"ג כתב (ומקורו מהרמ"א תעג ס"ו): "ואח"כ אומר לפניהם 'מה נשתנה' וכל ההגדה בלשון שהם מבינים (או יפרש להם העניין שצ"ל מעיקר הדין . .)" משמע ש"העניין" בא כאן להקל (מאמירת "כל ההגדה" כצורתה), ולדלג את המובאות, כי העניין כבר מבואר בלאו-הכי.
7. נתחבטתי בזה הרבה, ובקיצור: בשו"ת נו"ב (מהדו"ק חאו"ח סי' מא ד"ה וראיתי) כתב שמקיימים מצוות 'הלל' אפילו באמירת חלק ממנו בלבד. לפי זה, ניתן היה להסתפק בחלק מסיום ה'הלל'. אבל לכאורה שאני ליל פסח שכבר אמר מקצת 'הלל' לפני-כן, וא"כ הסיום בא רק לקיים כלשון המשנה (קיז,ב) "גומר עליו את הלל", וצ"ע. בנוגע ל'נשמת' ה"ז תלוי בשתי הדעות מהי 'ברכת השיר' שבמשנה (בגמ' פסחים קיח,א ובשו"ע אדה"ז סי' תפ ס"א(. הרי"ף והרמב"ם (פ"ח מהל' חמץ ומצה ה"י, ע"ש בהגהות-מיימוניות אות כ) הכריעו שאומרים 'יהללוך' וא"צ לומר נשמת, ובשעת הדחק כזאת ניתן לסמוך עליהם.
8. שו"ע אדה"ז סי' תפב ס"א.