הרב אלי וולף, מלקוטי שיחות חלק כז
שבת זו נקראת בשם "שבת הגדול", והסיבה לכך היא: "לפי שנעשה בו נס גדול".
איזה "נס גדול" ארע בשבת זו –
כשבועיים לפני גאולת עם ישראל, בראש חודש ניסן, הורה הקב"ה הורה למשה רבינו (בא יב) שיאמר לבני ישראל, שביום ארבעה עשר בניסן לקראת ערב, בלילה שלפני יציאתם ממצרים, עליהם לשחוט כבש או עז. ועוד הוא הורה להם, שהם נדרשים לקחת את הכבש כמה ימים לפני כן, "בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית". כבר ביו"ד בניסן יהיה עליהם לקחת את הכבש אליהם אל הבית, ולשמור אותו עד למועד שחיטתו.
באותה שנה, שנת היציאה ממצרים, יום החמשה-עשר בניסן, היום בו עם ישראל יצא ממצרים, היה ביום חמישי בשבוע, כך שתאריך "בעשור לחודש הזה", יום יו"ד בניסן, היום בו הם לקחו את הכבש אליהם הביתה – היה ביום השבת.
מתאר רבינו הזקן בשולחן-ערוך מה ארע במצרים באותו יום: "כשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת, נתקבצו בכורי אומות העולם אצל ישראל ושאלום: "למה זה הם עושין כך", אמרו להם: "זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים". הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל, ולא רצו. ועשו הבכורות עמהם מלחמה, והרגו הרבה מהם. וזה שכתוב "למכה מצרים בבכוריהם". וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת, וקראוהו שבת הגדול".
לזכר נס המלחמה 'פנים-מצרית' הזו, נקבע יום השבת שלפני חג הפסח כ"שבת הגדול".
•
קביעת יום מועד זיכרון הנס ביום השבת, הינו חריג, ומעורר תמיהה.
כל חגי ישראל נקבעו לפי התאריך בחודש בו הם התרחשו. חג הפסח מצויין ביום הט"ו לחודש ניסן, כי בו יצאנו ממצרים. חג השבועות נקבע ביום שישי בסיון, כי בו קיבלנו את התורה. כמו כן חג הפורים וחג החנוכה - כולם נקבעו לפי היום בחודש בו הם ארעו,
ואילו מועד "שבת הגדול", שונה מכולם. הוא נקבע לפי היום בשבוע בו הוא ארע, יום השבת. למרות שהוא ארע "בעשור לחודש", ותאריך זה של "בעשור לחודש" – נקבע בתורה על ידי הקב"ה עצמו.
דבר זה דורש הסבר, מה הסיבה שזיכרון נס זה נקבע לפי ימי השבוע ולא לפי ימי החודש.
ההסבר המקובל הוא, כי ארבעים שנה לאחר מכן, ביום יו"ד בניסן נפטרה מרים הנביאה, אחותו הבכירה של משה רבינו, ויום זה נקבע כיום תענית, לכן קבעו את זכרון הנס לפי היום בשבוע.
אך יש להבין עדיין מה המיוחד ביום זה, שדווקא הוא נקבע בהתאם לימי השבוע ולא לפי ימי החודש.
•
כדי להבין זאת, נעמוד על משמעות ההבדל בין "ימי השבוע", לבין "ימי החודש".
המושג "שבוע" נקבע בששת ימי הבריאה. הקב"ה ברא את העולם בששה ימים, וביום השביעי שבת ממלאכתו, כך שימי השבוע מסמלים את הנהגת העולם הטבעי כפי שנקבע בעת בריאת העולם.
המושג "חודש", הינו תוספת על הבריאה. חז"ל אומרים במדרש (שמות רבה טו) "משבחר הקב"ה בעולמו – קבע בו ראשי חודשים". יש את העולם כמו שהוא קיים מצד בריאתו בידי הקב"ה, ולאחר מכן יש בו תוספת של "משבחר הקב"ה בעולמו", ואז הוא "קבע בו ראשי חודשים".
רעיון זה בא לידי ביטוי בכך שימי השבוע נקבעים לפי מהלך השמש, וימי החודש נקבעים לפי מהלך הירח.
השמש, שיוצרת את מהלך השבוע – אין בה שינוי בין יום ליום. כפי שהיא נראתה אתמול, כך היא נראית היום, וכך היא תיראה מחר. דבר זה מסמל את הנהגת וסדר העולם באופן טבעי קבוע.
הירח, שיוצר את מהלך החודש – אין יום בו הירח דומה למשנהו, הוא משתנה מיום ליום. הירח גם מתחדש בכל חודש מחדש. דבר זה מסמל שינוי בהנהגה הטבעית, תוספת על טבע וסדר הבריאה.
•
ההנהגה הטבעית הקבועה בעולם, הנהגה של סדר הבריאה כפי שנקבעה על ידי הקב"ה, זו הנהגה של "שמש", והנהגה זו באה לידי ביטוי בסדרם של "ימי השבוע".
לעומת זאת כאשר קורה "נס", כאשר נעשה שינוי הסדר הבריאה, כאשר אנו עומדים מול הנהגה על-טבעית – זו הנהגה שיש בה חידוש, זו הנהגה שמרומזת ב"ירח", זו הנהגה של "ימי החודש".
כל מועדי ישראל שנקבעו לזכר הניסים שאירעו לעם ישראל, ניסים שהם שינוי מהנהגת הטבע, ניסים שהם תוספת על טבע הבריאה – נקבעו לפי התאריך בחודש בו הם אירעו , לפי המועד בחודש שנקבע בהתאם למהלך הירח.
שונה מכולם הוא "שבת הגדול", היום בו בכורי מצרים נלחמו עם אבותיהם – הוא נקבע לפי היום בשבוע.
דבר זה נובע מכך שבשבת הגדול לא ארע שום דבר שהוא "על טבעי", המאורע כולו הינו תופעה טבעית לחלוטין. כל כולו הנהגה של "שמש", הנהגה של "ימי השבוע".
בכורי מצרים שמעו מבני ישראל שה' עומד להרוג את בכורי מצרים, והם היו כבר למודי ניסיון מתשעת המכות שההבטחות של עם ישראל מתממשים, כך שהם חששו לחייהם. וכיון שאבותיהם לא הסכימו לשחרר את בני ישראל – הם נלחמו איתם. כך שמאורע זה הינו מאורע טבעי לחלוטין.
מה עוד, שעם ישראל לא היה לו כל תועלת של ממש ממלחמה זו, למרות מלחמת הבכורים בהוריהם – עם ישראל עדיין לא יצא ממצרים.
אך מאידך, התחולל כאן "נס", ואף "נס גדול". אמנם לא היה כאן שום דבר "על טבעי", אך היה כאן משהו הרבה יותר משמעותי. הטבע עצמו התהפך.
ה"טבע" הוא, שמצרים מתנגדת לעם ישראל. וכאן – "בכורי מצרים", התוקף והעוצמה של מצרים, מנסה לבטל את מצרים, נלחמת עם פרעה ועם הוריהם, "למכה מצרים בבכוריהם". הטבע עצמו, בעצם היותו טבע, נלחם עם ההנהגה הטבעית הרגילה. בכורי מצרים נלחמים עם מצרים.
"נס" רגיל – זה שינוי על טבעי, שינוי שלא מתחשב בטבע ויוצר הנהגה על-טבעית. כאן ארע "נס גדול", הטבע עצמו התהפך, הטבע עצמו נלחם כנגד ההנהגה הטבעית הקודמת.
לכן "נס גדול" זה של "שבת הגדול", נקבע לפי היום בשבוע. כדי לבטא את השינוי שהתחולל בתוך הטבע עצמו. לא היה כאן תופעה על טבעית, זה לא נס של "ירח", אלא נס שכולו קשור לימי השבוע.
•
"נס גדול" זה של שבת הגדול, מהווה עבורינו הוראה:
אדם יכול לחשוב שלצורך קיום המצוות עליו להתעלות מהגבלות הטבע, להיות אדם "ניסי", להיות איש של "ימי החודש", "איך אני יכול לקיים מצוות, ללמוד תורה, כשאני מוגבל בטבע העולם".
"שבת הגדול" מלמדת אותנו שניתן ליצור "נס גדול" בתוך הטבע עצמו. אפשר לחיות בתוך הטבע, לא לשנות אותו, ויחד עם זאת ניתן לעבוד את ה' בשלימות גם בתוך הטבע.