אתמול בלילה חגגנו את ליל הסדר בפעם הראשונה, והלילה נחגוג שוב את ליל הסדר.
איזה לילה חשוב יותר - הלילה הראשון או הלילה השני? התשובה היא פשוטה: הלילה הראשון חשוב יותר, שכן זהו הלילה שבו יצאנו ממצרים ובו מוטלת עלינו עיקר המצווה של אכילת מצה וכו'. העיקר הוא הלילה הראשון.
בסיומה של כל תפילה אנחנו שרים את תפילת "עלינו לשבח" שמסתיימת במילים "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". המילים "ביום ההוא" מכוונים על אותו היום שבו יבוא מלך המשיח. וכפי שאנו אומרים בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול". וגם בפרקים האחרונים של ספר זכריה מופיעים דברים רבים שיתרחשו "ביום ההוא".
כשם שיש את ה"יום ההוא" יש גם "בלילה ההוא". אם "ביום ההוא" מסמל את ימות המשיח, הרי שב"לילה ההוא" מסמל את חושך הגלות. בא המדרש ואומר (מדרש פנים אחרים נוסח ב פרשה ו ובילקוט רמז אלף נח): "אמר ר' חלבו בד' מקומות נאמר בלילה ההוא וארבעתן היו בלילי פסחים":
הראשון הוא כמובן נס יציאת מצרים, "ויהי בחצי הלילה זה היה בליל פסח ונעשו ניסים על ידי משה".
על הנס השני שאירע "בלילה ההוא" מסופר בספר שופטים )פרק ו(. הסיפור התרחש כמאתיים שנה לאחר כניסתם של בני ישראל לארץ. עם ישראל סבל מהמדינים שהיו פושטים בערי ישראל ושודדים ובוזזים מכל הבא ליד והטילו פחד על כל העם היושב בארצו. עם ישראל התאסף יחדיו וזעק אל ה', ואז מלאך ה' התגלה לגדעון ואמר לו "ה' עמך גבור החיל". גדעון פנה אל המלאך ושאל אותו "בי אדוני ויש ה' עמנו ואיה כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין" (ו, יג).
גדעון שואל את המלאך: מה קורה פה? מדוע הקב"ה לא עוזר לנו כשם שעשה לנו ניסים ונפלאות במצרים? ורש"י מוסיף על כך: "פסח היה, אמר לו אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו שהיה אומר 'בצאת ישראל ממצרים' ועתה נטשנו, אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו כשם שעשה להם נפלאותיו כן יעשה לנו ואיה כל נפלאותיו".
"ויפן אליו ה' ויאמר לך בכוחך זה והושעת את ישראל", אומר רש"י שכאן הקב"ה בעצמו דיבר אליו (ולא המלאך) ואמר לו "בכח הזכות הזה שלמדת סנגוריא על בני". בזכות העובדה שלימדת דברי סנגוריה על בני ישראל - אתה תנצח במלחמה. גדעון אכן אסף אנשים רבים למלחמה במדיינים, אבל ה' אמר לו שלא לגייס את כולם אלא רק את אלו שלא עבדו עבודה זרה.
וכיצד גדעון יוכל לדעת מי עובד עבודה זרה? ה' הורה לו לעשות להם מבחן. הוא הוריד אותם לבאר מים שכדי לשתות ממנה צריך להתכופף. האנשים שיכרעו ברך כדי ללגום מהמים עושים זאת בוודאי משום שהם רגילים לכרוע ברך לפני עבודה זרה. והאנשים שלוקחים את המים בידיהם אל פיהם סימן שהם אינם עובדי עבודה זרה. התוצאה היתה שמתוך עשרות אלפים נותרו שלוש-מאות חיילים בלבד שאותם הוא גייס למלחמה במדיינים. גדעון נתן לכל אחד מהם שופר ולפיד מכוסה בכד, הם ירדו בחושך, התקרבו אל צבא המדינים שמנה אלפי איש ולפתע השקט הופר בקול נפץ של 330 כדים ו330 לפידים שהאירו את החשכה. המדיינים המבוהלים היו בטוחים שמאחורי כל לפיד נמצא גדוד צבא, שלוש-מאות השופרות הריעו מסביב, המדיינים סברו שהם מכותרים וצבאות ישראל מסתערים עליהם מסביב. אז החלה מהומת מנוסה, ערבוביה של אנשים ובהמות, "חרב איש ברעהו", ובמארב חיכו להם לוחמים אחרים וכך המדינים הובסו תבוסה מוחצת. כל זה התחיל "בלילה ההוא" - ליל פסח (, כה). הנס השלישי שהתרחש בליל פסח היה חמש-מאות שנה לאחר מכן אצל חזקיהו המלך. מסופר בספר מלכים ב' )פרקים יח-יט( איך סנחריב מלך אשור )שהיתה מעצמה עולמית( הגיע לכבוש את ירושלים. זה כבר היה לאחר שהוא כבש חלקים אחרים מארץ ישראל, ומה שנשאר לפעם הזאת היה רק ירושלים והמושבות שמסביב לה.
סנחריב הגיע עם צבא של שמונים אלף איש, הם הגיעו עד נוב, ומשם הוא עמד והשקיף על ירושלים והתאכזב מאד. הוא אמר וכי בשביל העיר הקטנה הזאת "החרדתי את כל הגייסות שלי"? ניתן לחיילים לישון כאן הלילה ומחר כל חייל יקח אבן אחת מהחומה ובזה נסיים את המלחמה )סנהדרין צה, א(.
רבשקה שהיה יהודי מומר היה הרמטכ"ל של צבא אשור. הוא הציץ באותו לילה מעבר לחומת ירושלים ושמע אותם אומרים הלל. הוא נזכר שהלילה הוא ליל פסח והיהודים בירושלים חוגגים הלילה את ליל הסדר חרף הפחד הנורא וחרף העובדה ששמונים אלף לוחמים עומדים מחוץ לעיר להלחם בהם.
הוא בא לסנחריב ואמר לו "חזור לאחוריך כי ניסים נעשו להם בזו הלילה" )יל"ש מלכים רמ"א(. רבשקה בתור "מבין" אמר לסנחריב שהלילה הוא הלילה הגדול של עם ישראל ולא כדאי לנסות לכבוש את ירושלים בלילה הזה.
אולם סנחריב זלזל בעצתו. וכך מסופר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך את מחנה אשור" )מלכים ב, יט, לה(. למחרת בבוקר כשעם ישראל קם והציץ מעבר לחומה הוא מצא אלפי חיילים שמתו במגפה וסנחריב ברח בבהלה.
וכאן אנו באים לנס הרביעי והמפורסם ביותר שהתרחש בליל פסח. כולנו מכירים את הסיפור של המגילה על הגזירה של המן "להשמיד להרוג ולאבד", ומיד מרדכי מבקש מאסתר שתלך ותתחנן על עמה, ואכן אסתר עשתה זאת אעפ"י שהמופיע בפני המלך ללא רשותו אחת דתו להמית. בכל זאת אסתר חרפה את נפשה והסתכנה והלכה לפני המלך.
כשהמלך ראה אותה הוא שאל אותה לרצונה, והיא השיבה שברצונה להזמין את המלך ואת המן למשתה יין. המלך מילא את בקשתה ובאותו משתה הוא שוב חזר ושאל לרצונה, והיא ענתה לו שמחר שוב המלך והמן יבואו למשתה שאעשה להם "ומחר אעשה כדבר המלך". וכפי שמסופר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". אותו לילה היה ליל פסח, ומאותו לילה הכל התחיל להתהפך לטובת היהודים. ובלילה השני במשתה היין אסתר גילתה למלך שהיא יהודיה ואותו היום תלו את המן. המשתה הראשון היה ה'סדר' הראשון והמשתה השני היה ה'סדר' השני (ראה גם מגילת אסתר שבהוצאת היכל מנחם עמ' קכב משיחת ליל ב' דחגה"פ תשכ"ה).
מה שקרה בסדר השני הוא שאסתר גילתה את זהותה האמיתית. עד אז אחשורוש לא ידע בכלל שהיא יהודיה ודווקא באותו לילה היא גילתה לו את זהותה והשתייכותה האמיתית.
יהודים שגרים בגולה חוששים פעמים רבות להזדהות בתור יהודים. הם חוששים אולי זה יזיק לביזנס שלהם ואולי יש איזה אנטישמי קטן באיזור. הם חוששים לצאת עם כיפה לראשם ברחוב וגם את התליון עם המגן דוד הם מסתירים מתחת לחולצה.
עבורנו הלילה השני של פסח הוא החשוב יותר. "הלילה ההוא" מלמד אותנו מסר חשוב מאד: גם בלילה, בחושך הגלות, אסתר גילתה למלך את הזהות היהודית שלה. ודווקא כאשר היא עשתה זאת בגלוי היא הצילה את כל עם ישראל. הסדר השני שנחגג דווקא בגולה ובגלות מעביר מסר מיוחד עבור כל אלו שחוגגים אותו, שגם בגלות אין להסתיר את זהותנו היהודית.