מתוך הגדה של פסח 'אביהם של ישראל'
כשהרב מרדכי אליהו ז״ל גר בשכונת קטמון, רב השכונה היה הרב דב בער אליעזרוב ז״ל (רבם של אסירי לטרון).
בחג פסח אחד הגיעה אשה לרב השכונה וסיפרה שנפל לה גרגיר אורז לתוך הסיר שבו בישלה, והנה היא שואלת האם הסיר נטרף.
ההלכה היא שהסיר לא נטרף, כי מדובר בסך הכל בגרגיר אורז המוגדר כ״קטניות״, ואיסורו נובע ממנהג ישראל. אך הרב חשש לענות לה סתם כך, שמא לא תבין את ההבדל שבין איסור ממשי לחומרה ומנהג. על כן שלח אותה רב השכונה אל הרב זצ״ל, שהיה ידוע בפיקחותו.
כשהציעה האשה את שאלתה בפני הרב, הוציא הרב חוט מדידה והחל למדוד את הסיר מצד לצד ברצינות גמורה. אחר שהראה עצמו כמחשב את מדידותיו, פנה ואמר לאשה שגרגיר האורז בטל בשישים, ובמקרה זה אפשר להקל...
לאחר מכן הסביר מרן הרב מדוע ענה לה כך, מכיוון שאם נזלזל בשאלותיו של אדם גם שאלות חשובות הוא לא ירצה לבא ולשאול רבנים, לכן על כל שאלה חשוב לענות בכבוד הראוי.
•••
באחת השנים לפני פסח, התקשרה אשה אחת להרב מרדכי אליהו ז״ל, ושאלה אותו כיצד מכינים ״חריין״. ענה לה הרב ששאלה זו קשה מדי עבורו, וכדאי שתיפנה אל רבה של ירושלים, הרב בצלאל ז׳ולטי. הוא מסר לה את מספר הטלפון של הרב, ונפרד ממנה לשלום.
לימים, כשנפגשו שני הרבנים, אמר הרב ז׳ולטי לרב ז״ל: ״לא תאמין מה אנשים שואלים היום את הרבנים! אשה אחת אפילו שאלה אותי איך להכין חריין!״.
השיב הרב: ״אשה זו איננה יודעת מה שייך להלכה ומה לא, ועל כן פנתה בשאלה זו לרבנים. אם לא נענה לה על שאלה זו, ייתכן שלהבא, בשאלה אמיתית, תחשוב שלא ראוי לפנות לרבנים, ותנהג על דעת עצמה״.