לקראת ראש השנה או בהזדמנויות אחרות, אנשים משגרים לידידיהם גלויות עם איחולים לבביים. על צד אחד של הגלויה מופיעה התמונה של המשפחה, וכמעט תמיד רואים בתמונה גם את הכלב שנחשב, כמובן, חלק בלתי נפרד של המשפחה...
הרבה פעמים אני שואל מישהו: "כמה אתם במשפחה"? הוא עונה: "חמש". וכשאני אומר לו שעד כמה שזכור לי יש לו רק שני ילדים, הוא משיב לי: "כן, אבל יש לנו גם את רוסטי-הכלב, שהוא חלק מהמשפחה".
מסופר על רב חסידי שנסע באוניה ברוסיה, ויחד עמו נסעו באוניה חבורת צעירים לצים ופורקי עול. בדרך כלל בתקופה ההיא אנשים דתיים השתדלו לא להתבלט ולא לעורר יותר מדי תשומת לב, ולכן בשעת התפילה הם היו מצטנפים בפינתם ולא היו מתעטפים בטלית אלא רק מניחים תפילין בהחבא ובזריזות. אבל אותו רב חסידי התנהג על האוניה כפי שהוא מתנהג בבית הכנסת שלו. הוא התעטף בטלית ותפילין והתפלל במשך שעות ארוכות.
אותם צעירים החליטו שיש להם כאן הזדמנות מעולה לעשות צחוק מחסיד זקן. הם נטפלו אליו ובקשו ממנו שיגיד להם דבר-תורה במטרה שהם כבר ימצאו משהו לעשות ממנו צחוק ולעג, ויהיה שמח... כשהם ביקשו ממנו ללמד אותם תורה, הוא הביע את הסכמתו והתנה עמם שני תנאים: א] עליהם לכסות את ראשם בכובע או כיו"ב, ב] שיקשיבו היטב לדבריו, כי הוא עומד להשמיע באוזניהם דברים חשובים ביותר.
הם שמחו לראות שהרב התמים הזה משתף עמם פעולה. הם הזדרזו אפוא לחבוש כובעים והתיישבו בשקט ליד הרב והעמידו פנים כאילו הם באמת ובתמים מעוניינים לשמוע דברי תורה מפיו.
הרב סיפר להם כי ישנו ספר קטן שנקרא בשם 'תניא', מדובר בספר קדוש מאד. בספר הזה מתבארים שלוש דרגות של אנשים: צדיק, בינוני ורשע. הוא הסביר להם בטוב טעם כי הצדיק הוא אדם שהצליח לבער מתוכו את היצר הרע כליל ואין לו שום תאווה לדברים גשמיים וחומריים. ה'צדיק' אוכל כי צריך לאכול, אבל לא מפני שהאוכל גורם לו הנאה כלשהי. כל ההנאה הגשמית שלו נובעת רק מתפילה, לימוד ועשיית חסד לזולתו, ואילו בתים, מכוניות וטיולים לא מדברים אליו בכלל...
היפוכו המושלם של הצדיק, הוא הרשע. כל עולמו מושתת ובנוי על תענוגות עולם הזה. הוא עמל קשה מאד כדי להפטר מכל רגשות אשמה, הוא כבר ביער את יצר הטוב שלו ואין לו שום רצון לעשות מצוות או כל דבר טוב אחר. הוא עסוק בעצמו וכל מעייניו נתונים כיצד ניתן להפיק הנאה נוספת מעולם הזה. בעיני הרשע, אם מישהו עושה דבר טוב - הוא נראה לו כשוטה וחסר-דעת שלא יודע ליהנות מהחיים.
בתווך יש את ה'בינוני'. מדובר באדם שיצר הרע שלו חזק ושלם כמו אצל הרשע. הוא מתאווה לאותם תאוות כמו הרשע, אבל הבינוני יודע היטב שאסור לעשות את הדברים הללו ולפיכך הוא שולט ברוחו ולא עושה את מה שלבו חפץ. הוא מתגבר על תאוותיו ועושה רק את מה שהתורה מצווה אותו. חבורת הצעירים האזינו לדברי הרב באוניה. לאמיתו של דבר, הם לא ציפו לשמוע דרשה כזאת. יצא להם החשק לעשות ממנו צחוק והם כבר רצו לקום וללכת. אבל הרב הפציר בהם שיקשיבו לדבריו עוד מספר דקות עד שיסיים את דבריו.
הוא המשיך ואמר להם, שכשם שאצל האדם ישנן שלוש דרגות, כאמור, כך ישנן הדרגות הללו אצל כלבים... ישנו "כלב צדיק", "כלב רשע" ו"כלב בינוני". הכלב הצדיק רובץ תמיד על המדרגות הסמוכות לפתח הבית ושומר שלא יעיז שום אדם להכנס לביתו של בעל-הבית ללא רשותו. אם בעל-הבית נותן רשות להכנס, הכלב מניח לו להכנס, אבל אם מישהו מעיז להכנס ללא רשות - הוא נובח כנגדו ולא מניח לו להכנס בשום אופן.
הכלב הרשע רץ תמיד בכל החצר מצד לצד, כשהוא רואה אדם מסוים שעובר אפילו בצד השני של הרחוב הוא מיד מתחיל לנבוח ולרדוף אחריו, הוא מוכן לנשוך בכל עת ובכל שעה...
הכלב הבינוני הוא הכלב שלא אכפת לו מי הולך ברחוב, העיקר שאף אחד לא יעיז להכנס לחצרו.
וכאן סיים הרב את דבריו באוזני חבורת הצעירים באוניה: אילו הייתי בא לפינה שלכם להתפלל, הייתם יכולים לטעון שתפילתי מפריעה לכם. אבל לא באתי לפינה שלכם, אלא אני עומד ומתפלל בקצה השני של האוניה ולא מפריע לכם, אם-כן מדוע נהגתם בי כמו אותו כלב רשע שרץ ונובח אחרי כולם?! (מתוך הספר 'זכרונותי' להרב ששונקין עמ' 13).
אחת ההלכות המעניינות בחג הפסח היא לגבי אמת-המידה מתי חתיכת לחם עדיין נחשבת חמץ. ההלכה קובעת שהמידה היא כל זמן שהחתיכה "ראויה למאכל כלב". אבל ברגע שאותה חתיכת חמץ נשרפה במידה כזאת שגם כלב אינו יכול לאוכלה - היא לא נחשבת חמץ. כלומר, כל זמן שכלב יכול לאכול את החתיכה אנחנו עוד חייבים לבער את החמץ הזה. ושוב אנו רואים שה"מבין" הגדול על החמץ, הוא הכלב. מסתבר שיש איזשהו מכנה משותף בין אדם לכלב, לכל הפחות בכל הקשור לחמץ בפסח...
את היחס המיוחד לכלבים אנחנו מוצאים כבר בתורה. בחומש שמות התורה מצווה "ובשר בשדה טריפה לכלב תשליכון אותו" (שמות כב, ל). התורה מצאה לנכון להדגיש שאם יש לאדם בשר טרפה, עליו לתת אותו דווקא לכלב.
מוסר ההשכל שניתן להפיק מהסיפור הוא, שאם אתה מתכנן לצרף כלב חדש לחוג המשפחה, תדאג לכל הפחות שהוא לא יהיה כלב רשע. אני לא מצפה שתמצאו כלב צדיק, אבל לפחות "כלב בינוני"...