געפילטע פיש – זה גם יהודי וגם טעים (סגנון חו"ל)

זר שייקלע לבית יהודי וינסה ללמוד על החיים היהודיים, עשוי להגיע למסקנה נחרצת: מתוך 613 מצוות, ללא ספק: 600 מתוכן קשורות לאוכל...

בשבת עסוקים כל הזמן באוכל, אם זה געפילטע פיש או ב'מרק העוף' השבתי.. ביום השבת עסוקים בטשולנט. כל חג שרק עולה בדעתך מתאפיין באוכל מיוחד, אוזני המן בפורים, לאטקעס בחנוכה, קרעפלאך בערב יום כיפור או קניידלאך בפסח, הכל מסביב לאוכל. אולם כשמתבוננים בחגים היהודיים מבחינים שבנוסף לכך יש לכל חג מצוה מסוימת שמייחדת את החג הזה: בראש השנה תוקעים בשופר, בחנוכה מדליקים נרות, בסוכות יושבים בסוכה, בפורים קוראים את המגילה. מה המצוה שמייחדת אפוא את חג הפסח? לאכול...

מצה.

החג היחיד שנחגג כולו עם אוכל הוא חג הפסח. כל החג הוא סביב אוכל; הדרך לחגוג את חג הפסח היא על ידי אכילת מצה. וזה לא הדבר היחיד שחייבים לאכול בפסח, בנוסף למצה, יש מצוה לאכול מרור, ובזמן שבית המקדש היה קיים היו מחוייבים לאכול את קרבן הפסח. ולכן בליל פסח אנו מברכים "אשר קדשנו . . על אכילת מצה". ובמרור שוב "על אכילת מרור" ובזמן המקדש ברכו על הקרבן "על אכילת הפסח" (רמב"ם הל' חמץ ומצה פרק ח' ז).

זוהי הפעם היחידה שאנו מברכים את ברכת המצוות על אוכל. בדרך כלל אנו אומרים ברכה כזאת על תקיעת שופר או על נטילת לולב, משא"כ על אכילה מברכים בדרך כלל ברכת הנהנין בלבד, ולא "אשר קדשנו במצותיו וצונו".

פסח הוא החג היחידי בלוח השנה היהודי שיש בו חובה לאכול. אין שום מצוה אחרת – להוציא את ענין הקרבנות – שבמסגרתה אנו מצווים לאכול משהו מסוים. בשבת למשל, יש מצוה של עונג שבת, אדם צריך להתענג בשבת, באה ההלכה ומבארת לנו "ובמה מענגו . . וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג" (שוע"ר הל' שבת בתחלתו). כלומר, המצוה בעיקרה היא להתענג, באו חכמים ותקנו שהדרך להתענג זהו על-ידי אכילה ושתיה, אבל אדם שהאכילה גורמת לו סבל – אין עליו חובה לאכול, וכמו שמובא בשוע"ר (הל' שבת רפ"ח, ב). "אדם שהאכילה מזקת לו שאז עונג הוא לו שלא לאכול אין צריך לאכול כלל, וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת".

וכמו שמצינו בקשר לתענית חלום, אדם שחלם חלום רע, והוא מתעורר בבוקר יש ביהדות מושג שנקרא "תענית חלום" – אם הוא פוחד מהחלום, הוא צם באותו יום שהחלום לא יתקיים בפועל. בהקשר לכך, ההלכה אומרת שאם אדם התעורר בשבת בבוקר עם חלום רע מותר לו להתענות, וזאת משום "שיש לו עונג מהתענית יותר ממה שיהיה לו כשיאכל וישתה שיצטער מפחד החלום" (רפ"ח, ז).

כך גם ביום-טוב יש מצות עשה מן התורה לשמוח ביו"ט, באו חכמים ואמרו: "כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו" והאנשים בבשר ויין (תקכ"ט, ז). זאת אומרת, האכילה היא לא המצוה עצמה היא רק דרך ואמצעי שעל- ידה ניתן להגיע לידי קיום המצוה.

הפעם היחידה שגוף המצוה עצמה זה לאכול, כאמור, זה רק בחג הפסח, ועד כדי כך שהחג הזה נקרא בתורה על שם המאכל שאוכלים בו – "חג המצות". לכאורה מה המיוחד באכילה הזאת שנהפכה למצוה העיקרית בפסח?

כשאדם נוסע לבקר במקום רחוק וברצונו ללמוד ולחוות את חיי המקום, בראש ובראשונה הוא אוכל את המאכלים שלהם. כמעט לא עולה על הדעת שאדם יבקר בסין ולא אכל מאכלים סיניים, הדרך לחוות חוויה אמיתית היא דוקא באמצעות האוכל. כשאומרים לך שאתה מוזמן למסיבה סינית, אין הכוונה שאתה הולך לפגוש כעת סינים או לדבר סינית, אלא שאתה הולך לאכול מאכלים סיניים.

המצוה המרכזית בחג הפסח היא לחוות את החוויה של יציאת מצרים. לא מספיק לזכור את יציאת מצרים כפי שאנחנו עושים זאת בכל יום ויום בחיינו. בפסח "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" הכוונה היא שמוטל עליו לחוות את זה ולהרגיש כאילו הוא בעצמו היה עבד ויצא לחירות.

הדרך הטובה ביותר כדי לחוות חוויה מסוימת היא, כאמור, על-ידי אוכל, כשאדם אוכל מצה הוא מרגיש את "הלחם עוני", בשעה שהוא שובר את השיניים והבטן כואבת לו, או אז יכול הוא לחוות כדבעי איך הרגישו בני ישראל כשהם היו עבדים ואכלו לחם עוני.

בשעה שיהודי אוכל מרור ויורדים לו דמעות מהעיניים, או אז הוא מצליח להתחבר לסבל של עם ישראל, ורק אז הוא יכול באמת להרגיש את השמחה של היציאה לחירות, ואז כל זה נעשה דם ובשר כבשרו (לקו"ש ח"ז 278 ). לכן בפסח כל המצוות של החג מתאפיינים דוקא באכילה. זוהי אם-כן הסיבה מדוע כל היהדות וכל החגים היהודיים מבוססים על אוכל. המצוות של פסח מלמדות אותנו שהדרך הטובה ביותר להנחיל חוויה כלשהי לדור הבא זה דוקא ע"י המאכלים (בבחינת כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון).

כל אחד זוכר את הגעפילטע פיש של הסבתא, בהרבה משפחות כל החג כולו היה בעיקר לאכול את המאכלים שסבתא היתה מבשלת בעצמה, ודוקא המוטיב הזה מחזיק אותם קשורים ליהדות יותר מכל דבר אחר, הריח של האוכל מזכיר להם נשכחות ומחזיר אותם הביתה לחיק היהדות.

אם אתה רוצה לחזק את הזהות היהודית של הילדים שלך תוסיף על שולחנך מאכל יהודי. ללא ספק בזה תמיד אפשר ללכת מחיל אל חיל, תמיד יש מה להוסיף. זה גם יהודי וגם טעים.