מסופר על אברך שהיה נכנס מדי פעם אל הרה״ק ״בעל התניא״ זיע״א אך לא נהפך לחסיד.
פעם אמרו לרבי שאברך זה מתרועע עם משכילים. קראו הרבי אליו להשפיע עליו להתרחק מחברתם, אמר לו האברך בגובה לב, עלי לא כל כך קל להשפיע הן רואה הרבי שכבר זמן רב הנני מתחבר עם החסידים ולא נהפכתי לחסיד.
ענהו הרבי אין הדברים דומים, בטומאה נגיעה בעלמא מטמאה, אבל בקודש אומרת התורה ״כל אשר יגע בבשרה יקדש״ ופירשו חז״ל יכול אפילו שלא בלע, תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע (זבחים צו) ואתה הרי לא בלעת מן הקדושה כלום...
קשרים
- פרשת צו: "והבשר אשר יגע בכל טמא לא ייאכל" (ז,יט)