מוכסן מסר שני ספרים לכריכה: הגדה וסליחה. בילבל הכורך ושירבב דפים מן הסליחה לתוך ההגדה. וכשישב המוכסן ב"סדר" של פסח, סיים בדף ההגדה: "אלו עשר המכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בּמצרים, ואלו הן", ופתח בדף שני – של הסליחה: "אשמנו, בגדנו, גזלנו" וגומר, וגומר.
אמר לו בנו:
אבא, אשתקד לא היו "המכות" מרובות כל-כך.
גער בו האב:
עם-הארץ! שכחת שהשנה מעוברת?
גירסה נוספת לסיום
...היה שם אורח אחד, צחק והסביר למוכסן את אשר עשה לו הכורך. נצטער צער גדול, הלך ביום ראשון של חול-המועד אל הכורך ורב עמו:
כיצד אדם מישראל אינו חס על חברו ומכניס לו סליחה של חמץ לתוך הגדה של פסח ומכשיל אותו ואת ביתו בעבירה, שאיסוּרהּ איסוּר כרת, רחמנא ליצלן...?