הרב אליעזר זלמנוב, ווערט-א-לאך גליון 68
בפסוק ״היא העולה על מוקדה״ - המ״ם ׳זעירא׳, כי ״מוקדה״ היינו התלהבות, ובא הכתוב ללמדנו שכאשר יש לאדם מישראל התלהבות וחיות בקדושה, צריך הוא להקטין את עצמו, שלא יהיה הדבר בולט לכל...
[ואמר פעם רבי מ״מ מקוצק - שבנוגע לתמימות אין הדבר כן, ששם נאמר ״תמים תהיה״ בת׳ רבתי... שצריכים כולם לראות ולדעת שהתמימות היא באמת ובתמים...]
[ולא כאותו ׳מתנגד׳ שנהג להטיל מימיו על גבי צמר גפן (צהוב) בשבת כדי שלא יהיה ״משמיע קול״... בסוף - נעשה בעקבות כך ״קול״ בכל העיר...].
ומביא ה״שפת אמת״ ראיה לדבר מהמבואר בגמרא כמה גדולים היו תלמידיו של הלל הזקן, שתלמידו רבי יונתן בן עוזיאל, בשעה שהיה יושב ועוסק בתורה, כל עוף שפורח עליו מיד נשרף, והוא היה גדול תלמידיו של הלל הזקן, ובכל זאת אצל הלל הזקן לא מצאנו מעלה זו שהיה נשרף כל עוף פורח, אלא שאצל הלל הזקן, כל כך היתה גדולה מעלתו, שהיה יכול להחזיק את ההתלהבות אצלו, שלא יהיה ניכר מבחוץ כלל...
[אגב, מספרים על אחד שהיה תמיד מתגאה במעלתו, עד שפעם בא לבית המדרש ואמר: אמנם לא הגעתי לדרגתו של יונתן בן עוזיאל... אך היום כשישבתי ולמדתי עברה ציפור מעלי ועשתה את צרכיה... מכאן ראיה שהיא על-כל-פנים נכנסה ללחץ מקדושתי/תורתי...]