עובדא היה אצל הרה"ק מאפטא זי"ע, שנכנס ביום הכיפורים לבית המדרש, ניגש לאחד ושאלו מאיפה הוא, ענה לו, ממקום פלוני, ניגש לשני ושאלו גם כן מאיפה הוא, ענה לו, מכפר פלוני, שאלו הרה"ק מאפטא האם הוא מכיר את הפריץ מאותו מקום, ענה לו, כן אני מכיר אותו, אמר לו הרה"ק מאפטא, תספר לי משהו מהפריץ הזה, השיב היהודי הנ"ל, הפריץ קנה כעת כלב מאפריקה, ושילם עבורו ארבע מאות רובל.
כששמע הרה"ק מאפטא זאת ניגש מיד אל התיבה והתחיל באמירת הקדיש שלפני מוסף, וסיפר אחר כך שהיה קטרוג גדול בעולם העליון, כי היה יהודי שצריך להשיא בתו, ולא היה לו כסף, והלך לאסוף כסף הרבה זמן ולא הצליח, התיישב באמצע הדרך ובכה, עבר שם הפריץ הנ"ל וראה יהודי בוכה, שאלו למה אתה בוכה, ענה, שהוא צריך להשיא את בתו ואין לו כסף, שאלו הפריץ בכמה מסתכמים הוצאות החתונה, עשה לו חשבון מדויק, והפריץ הוציא הסכום כולו ונתן לו, ועל ידי המעשה הזה נעשה קטרוג גדול, יהודי מתעייף כל כך הרבה זמן ואין באפשרותו לאסוף הסכום הדרוש לו בין יהודים, ולבסוף בא הגוי הזה והמציא לו כל הסכום בבת אחת, ונעשה רעש גדול בעולם העליון.
אמר הרה"ק מאפטא זי"ע, אני אלך לראות איך שהפריץ הזה מתנהג עם עצמו, והאם יש לו באמת לב טוב עד שכאב לו הצער של היהודי הנ"ל, או שהוא סתם פזרן בכספו על דברים בטלים, ולכן כששמעתי שהוא יכול לתת סכום גדול של ארבע מאות רובל עבור כלב, נחה דעתי, שבמקרה נתן גם עבור היהודי הזה.