מחניים גליון מ"ד (שנת תש"כ), מנהגי פסח בירושלים, יוסף ריבלין1
מרת סוניה אשתו של הרב מבריסק הגאון הצדיק ר' יהושע לייב דיסקין ז"ל היתה מאוד מחמירה בעניני חמץ.
אמרו עליה על סוניה זו, שהיתה תופסת את החתול, או גם החתולים, שהיו בבית כפי שהיו אז נכנסים ויוצאים חתולים וכלבים בבתים בירושלים, ושמה בד חלק סביב כפות רגליהם, שלא יגררו חס ושלום חמץ בין צפרניהם לאחד הזויות.
והיתה סוניה מלאה שאלות כרמון בפרוס הפסח בענין חמץ, מסופר שפעם פקעה אפילו סבלנותו של בעלה הגאון ואמר, "להפטר מחמץ? כיצד אפשר להפטר מחמץ זה". רומז היה עליה. ואולם דעתה של סוניה לא חלשה עליה כל עיקר. מספרים שענתה לעומתו: "חמץ זה - רומזת עליה - כבר מכר אבא ז"ל זה מכבר לגוי".
קשרים
- אפשר לספר את סוף הבדיחה כך: מסופר שפעם פקעה אפילו בסלנותו של בעלה הגאון ואומר, "מכל החמץ התפטרתי, חוץ... ממך"... ענתה לו: "החמץ ההוא זה לא בעיה, אבא שלי מכר את זה לגוי."
- ר' מרדכי ריבקין ע"ה (אביו של השליח בכרמיאל) סיפר שסבתו מרת מאשע מאלע פעווזנער היתה גם מקפידה להלביש בד על רגלי החתולים...
Footnotes
-
אביו של ראובן (רובי) ריבלין ↩