אפרים גרדיגר בא לעיר והביא שעווה למכירה. ראה, שהעיר כּוּלהּ בּוּרים והדיוטות, עמד והכריז:
מחר יום-כיפור!
נבהלו אנשי העיר: שעווה לנרות אין להם וחזן לתפילה אין להם.
אמר להם אפרים:
אל תראו!
שעווה לנרות יש לי, ולירד לפני התיבה אני יודע.
שיבחו והודו לאפרים, קנו מאתו את השעווה והלכו ל"כל-נדרי" שמחים וטובי-לב על הנס שנעשה להם.
אותו יום בא אורח לעיר.
יצא לרחוב ותמה: החנוּיוֹת סגורות, הרחובות ריקים ובית-הכנסת מלא.
נמלך ונכנס לבית-הכנסת לראות, מה יום מימים.
כיוון שנכנס ועלה למזרח, הכירו אפרים. מיד נשא את קולו ופתח בניגון של פיוט לימים נוראים:
"שלום עליכם, רבי חיים. עשיתי יום-כיפור ומכרתי שעווה בכפל-כפליים.
היום כאן ומחר ויברח, חצי שלי וחצי שלך – קדוש!"...