מנהגי פסח בישולים, יוסף ריבלין, מחניים גליון מ"ד - ערב פסח תש"כ
בין מוכרי החמר והסיד בירושלים היה בולט במיוחד ערבי אחד הגון וממולח. אמרו עליו שהוא ממשפחת הבשטים, צוררי ישראל, שמקום מגורם היה סמוך ל"רחוב חב"ד" סמוך לצפונו של "שער ציון", על המדרגות ממערב לדרום הרחוב היהודים.
ואולם מכנים היו אותו בשם "עמלק".
לא היה בו אפילו מן "הצוררות" של הבטשים, יודע היה לדבר אידיש כהלכה, ואף קטעים של פסוקים שכחים בדבור יהודים לא נעלמו ממנו, והיה רגיל בפיו הפסוק: "מחה תמחה את זכר עמלק. אפשר שהיה מגלגל במיוחד בפסוק זה כעין "פרסום" לחסר החמר וסיד שלו בעונת הפורים. והיה עמלק זה רואה עצמו גם "מקורב" לר' שמואל סלאנט, נכנס ויוצא בביתו, ולו היה ר' שמואל מוכר את החמץ של הקהל בערב פסח.
אמרו עליו על "עמלק" זה, שנכנס ביום חורף גשום וקר אל ר' שמואל, נאנח וגונח ורועד מקור ואומר: "אוי רבי שמולקע, רבי שמולקע, מתי יבוא המשיח?" תמה ר' שמואל ושאלו:
"מה אתה מתגעגע עד כדי כך למשיח?"
ענה עמלק ואמר: "ר' שמולקע, הרי פשוטה שבפשוטות היא זו. עכשיו שאתם בגלות, אתם חיים בכבוד וברווחה, וכל "העולם" לפניכם, ואנו משמשים אתכם. כשיבוא המשיח הרי נהיה אנחנו בגלות, וכל העולם כולו ירחם עלינו, וידאג לנו, יתהפך הגלגל ויעלה מזלנו".