כניסה

רעיונות קלילים לליל סדר ציבורי

טיוטה. כאן יופיעו בע"ה רעיונות קלילים ומרתקים המתאימים לסדר ציבורי.

רעיונות

חשיבות המצות והמנהגים של ליל הסדר

מעשה במלך אחד שיצא אל היער לצוד ציד כדרך המלכים הוא ופמלייתו.

בהיותם במעברה היער התנפלו עליהם קבוצה של שודדים עזי נפש ובקשו לשדוד את כל רכושם.

נלחמו שומרי ראש של המלך בשודדים והמלך נמלט על נפשו עד שהגיע אל בית קטן. היה זה ביתו של יהודי שעסק לפרנסתו כשומר היער.

שומר היער לא הכיר את האיש נקש על דלתו ועם כל זה הכניסו אל ביתו וכאשר שמע את אשר אירע אמר: מהר והתחבא! השודדים מכירים היטב אותי ואת ביתי ואם ידעו שנמלטת מהם, ודאי שיבוא לחפש אותך כאן!

הטמין היהודי את הנמלט את מתחת לערימה גדולה של כרים וכסתות.

כעבור זמן לא רב נשמעה שעטת סוסים ועד מהרבה נפרצה הדלת ואל הבית פנימה נכנסו השודדים וחרבם שלופה בידם.

הראית אדם נמלט? – שאל ראש השודדים את בעל הבית – אמור את האמת, ולא, דמך בראשך!

לא ראיתי מאומה! – ענה היהודי באומץ לב – אתם הראשונים שדורכים על מפתן ביתי מזה ימים רבים. איש אינו מבקר כאן.

עבר ראש השודדים בין חדרי הבית והסיט בחברו חפצים שונים כדי לראות אולי מסתתר המלך מאחוריהם, ואף על יד ערימת הכרים עבר והיה כה קרוב עד שהמלך שמע את נשימתו של השודד האכזר...

למרבה השמחה לא מצא השודד דבר, ועד מהרה עזבו הוא וכנופייתו את הבית.

כאשר חלפה הסכנה יצא המלך ממחבואו, ואמר: יהודי! דע לך כי אני המלך! מודה אני לך על החסד הגדול שגמלת לי וברצוני להיטיב עמך כראוי. אנא ממך בא אלי לארמוני ושם תהיה אורחי הרם.

בא היהודי אל הארמון, והמלך זכר לו את חסדו ואיחר אותו בכבוד גדול, ואף ערך לכבודו סעודה בהשתתפות כל גדולי ונכבדי המלכות.

גלה נא לי – פנה היהודי אל המלך בעת הסעודה – מה הרגשת כאשר היית טמון מתחת לכרים, וראש השודדים עבר על ידך וחרבו שלופה בידו?

מה הרגשתי?! צעק המלך – בשאלתך זו יש משום בזיון המלך! אשליך אותך אל בור הכלא עד שאחרוץ את דינך.

הושלך היהודי אל בור הכלא הטחוב ועד מהרה הועמד לדין בו נגזר דינו לצאת להורג בסיף, כדין מורד במלכות.

בהגיע העת הובל היהודי אל חצר הארמון, שם המתין לו אחד מחיילי המלך ובידו חרב גדולה והוא מוכן להוציא לפועל את גזר הדין.

הניף החייל את החבר...

עצור!!! צעק המלך – שחררו את האיש!

הסתכל היהודי המבולבל על המלך, והמלך אמר לו: נו, רצית לדעת כיצד הרגשתי?... הרגשתי כמו שהרגשת עכשיו.

משום כך אמר בעל ההגדה, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כי אם לא יחוש כך לא יכול להעביר את סיפור הדברים היטב לבניו אחריו.1

  • ולכן נאכל עכשיו מצה - האם לחמא עניא, מרור - כדי להרגיש את המרירות, בהסיבה - באותו תנוחה שאכלו אז, כדי שנרגיש כאילו אנו בעצמינו יצאנו ממצרים.
  • אפשר להוסיף שרעיון זה נכון גם במישור הפנימי, שצריכים לצאת לחירות מהיצר הרע וכו'.

כל דכפין - כל דצריך

לכאורה זו הזמנה כפולה. מדוע יש לפנות אל מי שרעב ופעם אל מי שצריך, האם זה לא אותו אחד?

יש מי שזקוק לאוכל. אדם עני, רעב, מחפש מקום להשביע את רעבונו – כל דיכפין – כל מי שרעב ואין לו אוכל או כסף כדי לקנות אוכל, שיצטרף.

יש אחרים שיש להם כסף אבל הם אנשים בודדים, הם זקוקים לחברה. לא האוכל חסר להם, חסרה להם החברה.

לכן הכפילו, אנו מזמינים שני סוגים שונים של אנשים, כל אחד אם הצרכים שלו.2

ליל הסדר הוא עת רצון

למה הקטע הפותח את ההגדה נאמר בארמית?

כאשר יהודי מתפלל, מלאכים בשמים הופכים להיות הנציגים שלו להביא את תפילותיו לפני ה'. הגמרא (שבת יב, ב) אומרת שהמלאכים לא מבינים ארמית. לכן, אדם לא ישתמש בה לבקש את צרכיו, אבל כאשר אדם חולה, הוא רשאי להתפלל בארמית, כי השכינה נמצאת מעל מיטתו והוא יכול להתפלל ישירות אל ה' ללא עזרת המלאכים.

הזוהר (שמות מ, ב) אומר שבליל הסדר הקב"ה' בעצמו בא לשמוע את בניו מספרים  ביציאת מצרים. לכן, כאשר אנו אומרים את הקטע הפותח בארמית אנו מצהירים שהלילה ה' בעצמו נמצא אתנו ואנו פונים אליו ישירות, ללא עזרת המלאכים.3

למה חשוב לספר שוב ושוב את סיפור יציאת מצרים?

למה נאמר שהאדם העוסק בסיפור יציאת מצרים הוא "משובח", הרי היה צריך לומר שהעושה כך מקיים מצוה "בהידור"?

כאשר אדם היה עד לאירוע לא שגרתי, הוא מספר על כך לחבריו לעתים קרובות. ככל שהזמן חולף, ההתפעלות שלו נחלשת ולבסוף הוא מפסיק לחזור ולספר על כך. ואולם, כאשר אדם או משפחתו חווים נס, הוא מדבר על כך כל חייו, וגם מעביר זאת לבניו וצאצאיו ממשיכים לספר לבניהם על המאורע שקרה לאביהם.

ההגדה מלמדת שאם בדורותינו אלו מישהו עדיין מספר על היציאה ממצרים באריכות הוא משובח ומעולה. זו הוכחה שהוא צאצא של אלה שהיו במצרים ולא בן למשפחה שהצטרפה ליהדות בשלב מאוחר יותר.4

  • כולכם כאן יהודים אמיתיים ולכן הגעתם לכאן, לחגוג שוב את יציאת מצרים.
  • רעיון זה יכול להתאים לפתיחה.

ארבעת הבנים - ארבע דורות

הסדר שבו סידר בעל ההגדה את הבנים אינו סדר מקרי, אלא סדר כרונולוגי, של ארבעה דורות. כל בן ובן מייצג דור אחר.

"אחד חכם" - זה הסבא. הוא היה יהודי צדיק ותלמיד חכם. כולו היה חדור ביראת שמים ואמונה לוהטת.

"אחד רשע" - זה הבן, שבעט במסורת אבותיו. הוא נטש את כל הערכים עליהם חונך.

"אחד תם" - זה הנכד. הוא כבר לא כזה רשע, אבל הוא תם. הוא קבל חינוך חילוני, מצד שני יש לו עוד כמה מושגים שראה אצל הסבא.

אבל הדור הרביעי זה - "ואחד שאינו יודע לשאול". זה כבר הנין. הוא כבר לא יודע כלום, אפילו לשאול הוא לא יודע. הוא לא ראה לא את הסבא ולא את הסבתא. כלום כלום כלום.

הרבי מליובאוויטש הוסיף שבדורות האחרונים התפתח טיפוס חדש של יהודי, בבחינת 'בן חמישי'. ארבעת הבנים, מהחכם ועד זה שאינו יודע לשאול, בכל-זאת יש להם דבר משותף – הם מתכנסים ויושבים יחדיו אל שולחן הסדר וחוגגים את הפסח. אולם 'הבן החמישי' התרחק כל-כך מהמסורת היהודית, עד שאין הוא חש צורך לבוא ולהשתתף ב'סדר'. בשעה שהעם היהודי לתפוצותיו חוגג את ליל-הסדר, 'הבן החמישי' משוטט אי-שם בעולם, ואינו מתעניין כלל בליל-הסדר ובמסורת האבות.

משימת דורנו, אמר הרבי, היא לאתר את 'הבן החמישי', להגיע אל היהודים הללו, להזכיר להם שגם הם בנים לעם-ישראל, ולהשיבם אל שולחן הסדר ואל חיקה של המסורת היהודית.

אמרה זו משקפת להפליא את מנהיגותו של הרבי. הוא מעולם לא חשב במונחים כיתתיים וקהילתיים. לנגד עיניו עמד תמיד כלל-ישראל כולו. כמו הרועה הראשון של עם-ישראל, משה רבנו, שהלך לחפש את השה האובד שנטש את העדר, כך עסק הרבי בחיפוש הנשמות היהודיות היקרות, שתעו בדרכי החיים, ובחילוצן מאיומי הטמיעה וההתבוללות.

הרבי לימד אותנו להביט על כל יהודי כעל אח אהוב, בלי מחיצות. גם היהודי שלמראית-עין התרחק מערכי היהדות, יש בו נשמה יהודית יקרה. האבק החיצוני שמכסה עליה אינו צריך לבלבל אותנו. תחת המעטה החיצוני טמון יהלום יקר.5

ארבעת הבנים - גישה חינוכית

למה המילה "אחד" חוזרת לפני כל בן מארבעת הבנים?

בדרך כלל, המינוח "אחד" מבטא את אחדות ה'. ההגדה מלמדת, אם כן, שלכל יהודי, ללא הבדל מה הוא אומר בגלוי על ה' ועל התורה, יש ניצוץ של "אחד" וה' נמצא בתוכו. לכן, ראוי וחובה להשקיע בו זמן ולקרב אותו לה'. (ספר השיחות תש"ג)

פירוש נוסף: בכיתה אחת היה תלמיד מאוד קשה. המורה הרגיש שכבר באו מים עד נפש והוא לא ידע מה לעשות. הוא נכנס למשרדו של המנהל ואמר לו: "אתה מוכרח לקחת את הילד הזה מהכיתה שלי מיד, ואני לא יכול להתעסק אתו יותר". לאחר שהמנהל ביקש מהמורה לשבת ולהירגע, הוא אמר למורה: "אתה לא מבין שאם הילד הזה יוצא מהכיתה שלך אתה מאבד את המשרה שלך?" המורה שהיה די מופתע שאל: "למה? הרי יש בכיתה עוד חמישה-עשר תלמידים מלבדו? על כך הגיב המנהל: "כוונתי היתה שעליך להתייחס אל התלמיד הזה כאילו היה הילד היחיד בכתה. האם גם במקרה שהרחקתו של הילד מבית הספר תגרום לסיום עבודתך בבית הספר בעקבות מחסור בתלמידים, עדיין תרצה לשלוח אותו הביתה?" המורה חשב שוב והחליט לתת לילד הזדמנות נוספת.

ברוח זו, ההגדה מלמדת הורים ומחנכים להתייחס אל כל ילד כאילו היה "אחד" – הילד היחיד. תשומת הלב המלאה והיחס המיוחד שניתנים בדרך כלל לבן יחיד, זה משהו שכל ילד זכאי לקבל ובכוחה לחולל נפלאות.6

•••

משל נוסף: היה פעם עשיר שרצה לאמץ ילד ממשפחה מרובת ילדים ענייה בירושלים. הוא הבטיח שאם יתנו לו את הילד, הוא יממן את המשפחה עד שכל שאר הילדים יתחתנו. אב המשפחה הסכים. ברגע האמת, העשיר הגיע לביתו אחרי שכל הילדים נרדמו, ואב הלך איתו לבחור איזה ילד ימסור לאימוץ. אחרי שבדק את כל הילדים אמר לעשיר, אני מאוד מצטער, אבל אני לא יכול לתת לך אף אחד מהם.

שאל העשיר? היתכן? הרי סיכמנו...

אמר האב: בתחילה חשבתי שיש לי 12 ילדים, אבל עכשיו ראיתי, שיש לי משה'לה אחד, ינקל'ה אחד - כל אחד הוא יחיד במינו, ואיך אמסור לך את הבן היחיד שלי?7

פרפראות

ארבע כוסות

  • שמכפילים את הגימטריא של המילים "כוס יין" ארבע פעמים מתקבל המספר שש מאות עשרים וארבע, שהוא בגימטריא "חירות".8

יציאת רוסיה

הערות

Footnotes

  1. הגדת המגיד מדובנא עמ' קיח. ↩

  2. עפ"י הגדה של פרופ' דב גולדברגר. ↩

  3. אמת ליעקב. באדיבות ר' משה בוגומליסקי, חב"ד.אורג. ↩

  4. מעשה ידי יוצר לר"ש קלוגר ז"ל. באדיבות ר' משה בוגומילסקי. ↩

  5. למקורות ראה אמרה: ארבע בנים - ארבע דורות ↩

  6. הרב משה בוגומילסקי, חב"ד.אורג. ↩

  7. מ.א. ↩

  8. הגש"פ מוצל מאש – בית אהרן – בפי' פאר אהרן מר' אברהם אהרן ז"ל פריעדמאן, טשאפ, רוסיא, תש"ב. באדיבות ר' משה בוגומילסקי. ↩

  9. בשם ר' צבי גרינוולד. ↩

← חזרה לחיפוש