ישבו חסידים בשולחן הסדר של רבי מאיר מפרמישלן ושאלו את רבם:
"בליל-הסדר אנו עושים זכר לדברים רבים שקרו לאבותינו במצרים. מרור - לזכר מרירות השעבוד; חרוסת - זכר לטיט; מצות - לזכר המצות שאכלו אבותינו. מדוע איננו מניחים על השולחן קצת כסף, זכר לרכוש הגדול שהוציאו בני-ישראל ממצרים, כמו שהבטיח הקב"ה לאברהם: 'ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול'?".
השיב להם רבי מאיר:
"מרור ולחם עוני - נשארו לנו גם היום, אבל מהרכוש הגדול כבר לא נשאר זכר".