מחניים גליון מ"ד
מעשה בגביר הנודע ר' יונה שבסטרי-סמבור, שהיו לו עסקים שונים במיני מכולת והיה מזמין סחורות מעיר הבירה וינה. והיה בעל בית-חרושת אחד מכין, לצרכי פרסומת, מין שעונים העשויים מתכת מבפנים ושוקולדה מבחוץ. ואותה שוקולדה חמץ היתה.
שלח שעון אחד לר' יונה וציוה ר' יונה לתלותו על הקיר בטרקלין החג שלו, שכן כלי ימה ומפואר היה. המרחיב דעתו של אדם וגורם לקורת-רוח ביום טוב. הסיחו דעתם מזה בערב פסח ולא ביערוהו מן הבית. וכשישבו מתוך הרחבה ונתת מסובים לשולחן הסדר, הסתכלו בכותל וראו את שעון החמץ תלוי במקומו.
מיד נשמעה זעקה: "הוי. חמץ בבית!”
הלכו אצל הרב דמתא ובכו לפניו ואמרו: חמץ נמצא בביתנו. מה נעשה?
אמר להם: לכו אבל הערל יאן, הקונה את החמץ של כל העיירה. יסירו ויטלנו וישליכנו לתוך הדניסטר, שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה.
הלכו אבל יאן, שהיה ישן אותה שעה שיכור כלוט, ובקושי העירוהו והסבירו לו את הענין.
נטל יאן את השעון והלך אל הנהר ורבים מבני העיר מהלכים אחריו. כעין הלוויה גדולה לשעון החמץ. עד שהגיעו אצל הנהר. ועדיין היה אותו גוי מתאווה לאכול מן המתוק המתוק הזה. ואך בקושי מנעוהו מזה.
ולא זזו משם עד שהושלך השעון לתוך הנהר, והמתינו עד שבלעוהו וסחפוהו הגלים, ואז חזרו בשמחה וששון לביתם.