מבוסס על "ספורי חסידים – מועדים" (הרש"י זוין) עמ' 295.
מסופר, שפעם כשסיים הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב לערוך את ה"סדר" עם כל הכוונות, גילו לו מן השמים שיש יהודי בעיר ושמו חיים הסבל, שערך את הסדר נאה יותר ממנו.
ביקש הרבי מחסידיו שיחפשו את חיים זה ויביאו אותו אליו. לבסוף מצאו אותו בביתו כשהוא שרוע שיכור וישן שינה עמוקה. בקושי הצליחו החסידים להעירו ולסחוב אותו לבית הרבי.
כשהביאו אותו לרבי שאל אותו רבי לוי יצחק: האם ערכת הערב את ה"סדר"? ענה הסבל: אומר לרבי את האמת, שמעתי שאסור לשתות וודקה 8 ימים ושתיתי הבוקר וודקה שתספיק ל-8 ימים ונרדמתי.
כשהגיע הלילה העירה אותי אשתי ואמרה לי "למה אתה לא עורך סדר כמו כל היהודים?" אמרתי לה: אני עם-הארץ ואינני יודע כלום, רק זאת אני יודע, שאבותינו היו בגלות אצל הצוענים ויש לנו אלוקים שהוציא אותם לחירות, וגם עכשיו אנחנו בגלות והקב"ה יוציא אותנו מהגלות. אח"כ ראיתי שמונחים על השולחן מצות ויין וביצים, אכלתי את כולם וחזרתי לישון...
קשרים
הרב חיים זילבר:
כלפי מה הדברים אמורים? כאן בשכונתנו גרים עולים רבים מרוסיה. לצערנו הם לא יודעים הרבה על יהדות כי מעולם לא קיבלו חינוך יהודי. אבל ברובם המכריע דאגו לקנות לעצמם מצות לכל החג (בדוק!) ובשום אופן לא יאכלו לחם בפסח.
גם אנו, כשנסיים לערוך את הסדר כהלכתו, כדאי שנתבונן: מי יודע איזה סדר יותר חשוב בשמים? אולי דוקא ליל הסדר של יהודים אלו שאוכלים חתיכת מצה מתוך הודיה לה' על שיצאו ממצרים הוא הסדר הכי מהודר... ולמחרת כשנפגוש אותם נחייך אליהם ונאחל: חג שמח!