מתוך שיחת השבוע
ממוזער|מצמרר. נכתב על יד הרב אהרון ברנארד דוידס. רוטרדם, הולנד 1944 (באותה שנה שקרתה סיפורנו). במחנה-העבודה ברגן-בלזן ניתנה בשנת תש"ד רשות לאסירים בעלי דרכונים דרום-אמריקניים לאפות מצות. בליל חג-הפסח נערך מעין סדר-פסח, במיוחד לילדים, שנוהל על-ידי הרבי מבלוז'ב, ר' ישראל שפירא. לאחר אמירת הקושיות הוסיף הרבי ואמר: "מה נשתנה סבל זה, שואה זו, מכל הצרות אשר פקדו את העם היהודי בעבר?".
והוסיף לפרט: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ או מצה, הלילה הזה כולו מצה. בעבר בכל הלילות הארוכים בגלות, אכלנו גם חמץ וגם מצה. חמץ מסמל הגבהה והתרוממות-רוח, ואילו המצה מסמלת עוני ושפלות. בעבר, בלילות-הגלות, היו לנו גם ימים של התרוממות הרוח. אבל הלילה הזה, השואה הזאת, 'כולו מצה' – אנו שרויים בשפל המדרגה, ללא כל התרוממות-רוח".
וסיים: "אבל אל-נא תתייאשו, ידידיי הצעירים. מיד אחרי הקושיות אנו אומרים: 'עבדים היינו', והמילה 'עבדים' היא ראשי-תיבות: דוד בן ישי עבדך משיחך".
קשרים
- ראה עוד סיפור על הסדר הנ"ל: סיפור - מצת העתיד - פיסת חירות שנולדה בתוך התופת