כניסה

מכתב כללי: הבן החמישי

לפנינו מכתב מי"א ניסן תשי"ז בא כתב הרבי שבזמננו נוצר טיפוס של 'בן חמישי' – הבן שאינו נוכח כלל סביב שולחן הסדר. זו תוצאת הטעות של ההורים, שחשבו כי הדרך להשתלב בסביבה החדשה היא על-ידי התנערות מהמהות האמיתית והפנימית שלהם. חובה להתמסר אל הילדים האלה זמן רב לפני הפסח ולהשיבם אל שולחן הסדר היהודי.

במהלך העשורים הבאים אחרי שנכתב המכתב, המכתב עורר השראה לאלפי הסדרים הציבוריים שקיימים היום ברחבי העולם. אבל אולי, לא פחות חשוב מכך, היא יצרה מודעות אצל משפחות יהודיות שיש מקום ריק בכל סדר, וישנו יהודי שאפשר לחפש אותו שימלאו את החלל. לפעמים אדם זה יכול להיות זר. לפעמים אדם זה יכול להיות בן משפחה, חבר או עמית לעבודה. לפעמים אדם זה יכול להיות הילד שלך.

אודות יהודים רבים שנכנעו כביכול על מסורות אבותיהם, כתב הרבי: "ליהודי אסור אף פעם להתייאש; אף פעם אסור לוותר על יהודי".

זה נכון היום כפי שהיה לפני 60 שנה.1

תרגום חופשי

ועד הנחות בלה"ק / במהדורא זו ניתוספו איזה מ"מ וציונים ע"י המו"ל. ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ז

ברוקלין, נ.י.

אל אחינו בני ישראל,

ועסקני החינוך בפרט

בכל אתר ואתר

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

חג הפסח מתחיל עם "כי ישאלך בנך", "והגדת לבנך". וישנם אופנים שונים בהשאלה ובהתשובה – בהתאם לארבעת סוגי ה"בנים": חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.

בד בבד עם השוני של ארבעת הבנים והיותם הפכיים זה מזה – יש להם "צד השוה", שותפות: אפילו הרשע נמצא ג"כ בעבודת ה"סדר", הוא נפגש, חי יחד ומתעניין עם עובדי העבודה, עם חיי תורה ומצוות.

וענין זה נותן תקוה, ותקוה חזקה ביותר, שלא רק ה"תם" ו"שאינו יודע לשאול", אלא גם הרשע, ייעשו חכמים, יהודים בעלי דעה שלימה, שומרי תורה ומצוות.

אבל לצערנו, ובמיוחד בזמננו שהחושך כפול ומכופל, יש עוד סוג של בנים: הבן שלא נמצא כלל ב"סדר". הוא לא שואל קושיות, כיון שאין לו שייכות כלל עם תורה ומצוות, עם דינים ומנהגים יהודים אמיתיים. הוא לא יודע שישנה "העבודה הזאת" – סדר של פסח, יציאת מצרים וקבלת התורה.

עם ילדים אלה חייבים להתמסר זמן רב ביותר לפני חג הפסח ולפני ליל הסדר, וגם אליהם יש להתמסר במסירות נפש ואהבת ישראל,

שהרי אסור לשכוח על אף ילד יהודי יחיד, ויש להשקיע את כל הכוחות כדי לחלץ אותו ממצבו ולהשיבו אל שולחן-הסדר היהודי.

•••

כמו כל התופעות המכאיבות, שכדי לתקן את המצב צריכים לדעת תחלה מה הם הסיבות שגרמו לכך, כך במקרה זה.

לדאבון לב, בהכרח להכיר בכך, שכמעט תמיד אשמים במצבם של הילדים מהסוג האמור, בראש ובראשונה – ההורים.

עם בואם אל ארץ חדשה, ובהמצאם בסביבה שבה הם מהווים מיעוט קטן, ובהתקלם בקשיים, שבדרך כלל הם בלתי נמנעים בכל הגירה ממקום למקום, השלו עצמם חלק מן ההורים, שהדרך היחידה למנוע את הקשיים היא – מה שיותר מהר להשתוות בכל עם הסביבה, עי"ז שישליכו מעצמם את עול התורה ושמירת המצוות. אפילו כאשר לגבי עצמם לא יכלו לפעול זאת בקלות ובמלא המדה, החליטו בכל זאת, שהילדים לא יצטרכו לעבור מאבק זה.

הם השלו את עצמם וגם השפיעו על ילדיהם – שיהדות, תורה ומצוות, אינם מתאימים לחיי ההוה ובפרט במקום חדש. באורח חיים יהודי אמיתי, חיפשו, ובמילא, סוף סוף, "ראו" חסרונות בלבד, ואילו בסביבה – רק מעלות.

באמצעות גישה זו ביקשו אותם הורים להבטיח את קיום ילדיהם בסביבה החדשה. אבל הם שכחו, שאדם אינו יכול להתקיים – כפי שאדם צריך להתקיים – אם הוא מוותר על חיי נשמתו, כל הרוחניות שלו – בשביל הגוף והגשמיות.

הם גם לא לקחו בחשבון, שכל חיקוי סתמי הוא מזוייף, ומעורר תיעוב אפילו אצל אלה שחפצים לרוץ אחריהם ולהחניף להם,

ואם הסביבה והרוב אינם מושתתים על צדק ויושר, הרי בכל מקרה ירצו לדכא את החלשים ואת המיעוט.

•••

אותה גישה כוזבת, לפתור את המצב של המיעוט בסביבה בלתי ידידותית ע"י התפרקות עצמית, שהיא במובן הפנימי התאבדות עצמית, או לפחות חבלה עצמית – נעשתה לא רק ע"י יחידים, אלא לדאבוננו, גם ע"י קבוצות מסויימות של יהודים, שהתאחדו ביניהם בגלל מצבים שוים, ומזה צמחו התנועות השונות, אשר, בגלוי או בסתר, מנהלים מלחמה נגד תורה צוה  לנו משה, שקיבלה מה' אחד, עבור עם ישראל שהוא אחד בארץ, תנועות כאלה, אשר מבלי הבט על המלחמות ההדדיות שביניהן, בנויות כולן על אותו רעיון: "נהי' כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן".

•••

התוצאות של גישה כוזבת בכל מהותה זו היו, שאלפים אלפים נפשות נותקו ממעין החיים האמיתי, מיהדות ומיהודים, ונרצחו רוחנית. גדלו ילדים, שהם עכשיו כבר אבות וסבים, אשר לא זו בלבד שאינם בסוג של חכם, תם או שאינו יודע לשאול, אלא אפילו לא בסוג של רשע.

הם איבדו את עצמם, והולכים לאיבוד, ח"ו, לעם היהודי וליהדות האמיתית שהם חד.

•••

באים יציאת מצרים וחג הפסח ומלמדים אותנו, בין שאר ההוראות הרבות, גם עבור חיי יום יום, כי לא בנסיון לחקות את הסביבה טמונה התקוה לגאולה וחרות, אלא בדיוק להיפך.

בנ"י במצרים היו מיעוט קטן וחיו בתנאים הגרועים ביותר. אבל, כפי שחכמינו ז"ל מספרים, היו חלוקים מן הסביבה ושמרו בגאון על אורח חייהם, מסורתם וייחודיותם (שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם), ודוקא עי"ז הבטיחו את קיומם, וגם הגיעו אל הגאולה האמיתית, הגופנית והרוחנית.

•••

אחת מן המשימות החיוניות וההכרחיות של זמננו היא להקדיש את הכוחות הגדולים ביותר, כדי להחדיר בדור הצעיר, ואפילו באלה שהם מבוגרים בשנים, אבל צעירים וקטנים בידיעות היהדות – את ההערכה הנכונה של יהדות אמיתית, יהדות נאמנה לתורה, לא יהדות מזוייפת או "מיימית" (פאַרוואַסערט), ואת ההכרה שבה תלוי עצם קיומו של יהודי, של כל יהודי, הקיום גם בעולם הזה, בכל מקום  ובכל זמן.

עד שישובו אל מסורת אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ויקיימו וישמרו בגאון את אורח החיים היהודי, חיים לפי הוראות תורתנו תורת חיים.

ליהודי אסור אף פעם להתייאש; אף פעם אסור לוותר על יהודי. וע"י הגישה הנכונה של אהבת ישראל, יכניסו גם את סוג הילדים הנ"ל אל תוך ה"ארבעה בנים", ובמשך הזמן גם להכניס אותם בסוג של "בן חכם".

•••

יעזור השי"ת, שכל הבנים והבנות יתכנסו יחד ליד שולחן אחד של "העבודה הזאת", ויערכו סדר הפסח כהלכתו, לקיים את "העדות והחוקים והמשפטים  אשר צוה ה' אלקינו",

והתחלה זו של "קיבוץ גלויות", כינוסם גם של הילדים הנידחים לסדר ע"פ תורה, תזרז במהרה בימינו את האתחלתא דגאולה ותביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בברכת חג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן

ה' עליהם יחיו: ישעי' לח, טז.

כי ישאלך בנך: בא יג, יד. ואתחנן ו, כ.

והגדת לבנך: בא שם, ח.

ארבעת סוגי ה"בנים": הגש"פ פיסקא "ברוך המקום וכו'", מירושלמי פסחים פ"י ה"ד. מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ בא שם, יד.

העבודה הזאת: בא יב, כו. שם יג, ה (וראה פרש"י עה"פ).

תורה צוה לנו משה: ברכה לג, ד.

אחד בארץ: שמואל-ב ז, כג. דברי הימים-א יז, כא.

נהי' כגוים .. עץ ואבן: יחזקאל כ, לב.

בנ"י במצרים היו מיעוט קטן: כמ"ש (תבוא כו, ה) וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט וגו', ובהגש"פ: במתי מעט כמ"ש (עקב י, כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וגו'.

שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם: הגש"פ פיסקא במתי מעט (מספרי עה"פ תבוא שם). לקח טוב (פס"ז) עה"פ תבוא שם. וראה מכתב ז' אייר שנה זו (אג"ק חט"ו ע' קיז ואילך). וש"נ.

מבוגרים בשנים, אבל צעירים וקטנים בידיעות היהדות: ראה גם ספר השיחות ה'תש"ד ס"ע 38.

העדות .. אלקינו: ואתחנן ו, כ. 

המקור (באידיש)

אג"ק חט"ו אגרת ה'שנז / הגדה של פסח עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (הוצאת תשמ"ז ואילך) ע' תקעח ואילך. ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ז

ברוקלין, נ.י.

צו אחינו בני ישראל, און עסקני החינוך

בפרט, בכל אתר ואתר

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

פסח הויבט זיך אן מיט כי ישאלך בנך - אז דיין זון וועט דיר פרעגען, והגדת לבנך - זאלסט דו זאגען דיין זון. און עס זיינען דא פארשידענע אופנים אין דעם פרעגען און דעם ענטפערען - לויט די פיר ערליי "בנים" - חכם, רשע, תם און שאינו יודע לשאול.

צוזאמען מיט דער פערשידענהייט פון די פיר בנים, זייער היפך'דיקייט איינער פון דעם צווייטען - האבעו זיי אבער אלע א צד השווה, געמעינזאמעס: אפילו דער רשע איז אויך דא בא דער עבודה-סדר, ער טרעפט זיך, לעבט צוזאמען און אינטערעסירט זיך מיט די עובדי העבודה, מיט תורה ומצות לעבען.

וואס דאס גיט א האפנונג און גאר א שטארקע האפנונג, אז ניט נאר דער תם און דער שאינו יודע לשאול, נאר אויך דער רשע, וועלען ווערען חכמים, פולע באוואוסטזיניקע אידען שומרי תורה ומצוה.

ליידער אבער איז פאראן ובפרט אין אונזער צייט פון חשך כפול ומכופל, נאך אן ארט בנים דער קינד וואס איז גאר ניטא צום סדר. ער פרעגט קיין קשיות ניט, ווייל ער האט גאר ניט צו טאן מיט תורה ומצות, מיט אמת-אידישע דינים און מנהגים. ער ווייס ניט אז ס'איז דא אן "עבודה הזאת" - א סדר של פסח, א יציאת מצרים און קבלת התורה.

מיט די קינדער מוז מען זיך אפגעבען לאנג לאנג נאך פאר פסח און פאר דער סדר נאכט, און אויך אויף זיי דארפען זיך אפגעבען מיט מסירת נפש און אהבת ישראל.

ווארעם אויף קיין איינציג אידיש קינד טאר מען ניט פארגעסען, און אלע כחות מוז מען אנווענדען אום ארויסצושלעפען אים פון זיין מצב און צוריק-ברענגען עם צום אידישען סדר-טיש.

•••

ווי אין אלע טוט-ווייע ערשיינונגען, וואס כדי צו פארריכטען דעם מצב דארף מען פריער וויסען וואס זיינען די סיבות וועלכע האבען געבראכט דערצו, אזוי אויך אין דעם פאל.

צום באדויערען מוז מען אנערקענען, אז כמעט אלעמאל זיינען שולדיק אין דעם מצב פון דעם ארט קינדער, הויפטזעכלעך די עלטערען.

קומענדיק אין א ניי לאנד און געפינענדיק זיך אין א סביבה וואו מען איז א קליינע מינדערהייט און אנשטויסענדיק זיך אויף שוועריקייטען, וועלכע זיינען בכלל אומפארמיידלעך בא יעדער איבערזידלונג פון ארט צו ארט, האבען זיך א טייל עלטערען איינגערעדט, אז דער איינציקער וועג אויסצומיידען די שווערקייטען איז - וואס גיכער אויסצוגלייכען זיך אין אלעם מיט דער ארומיקער סביבה, דורך דעם אראפווארפען פון זיך דעם עול תורה און שמירת המצוות. אויב אפילו בא זיך אליין האט מען דאס ניט לייכט און ניט אין דער פולער מאס געקענט פועל'ן, האט מען אבער באשלאסען, אז די קינדער זאלען דעם געראנגעל ניט דארפען דורכמאכען.

מען האט זיך אליין אינגערעדט און אויך בעאיינפלוסט די קינדער - אז אידישקייט, תורה ומצות, זיינען ניט צוגעפאסט פרא איצטיגען לעבען ובפרט אין א נייעם ארט. אין אמת אידישען ארט לעבען האט מען געזוכט און במילא, סוף סוף, אויך "געזען" בלויז חסרונות, און אין דער סביבה ארום - בלויז מעלות.

דורך דעם דאזיקען צוגאנג האבען די אויבענדערמאנטע עלטערען געזוכט צו פארזיכערען די עקזיסטענץ פון די קינדער אין דער נייער סביבה. זיי האבן דערביי פארגעסען.

אז א מענטש קאן ניט עקזיסטירען - ווי א מענטש דארף עקזיסטירען - אויב ער גיט אויף זיין נשמה לעבען, זיין גאנצע רוחניות - צוליב גוף און גשמיות.

מען האט אויך ניט גענומען אין באטראכט אז יעדער סתם-נאכמאכען איז פאלש און רופט ארויס פאראכטונג אפילו בא די וועמען מען וויל נאכלויפען און חנפענען,

און אז אויב די סביבה און די מערהייט איז ניט איינגעשטעלט אויף צדק און יושר, וועלען זיי סי ווי סיי וועלען דערדריקען די שוואכערע און די מינדערהייט.

•••

דער זעלבער פאלשער צוגאנג, צו לייזען די לאגע פון א מינדערהייט אין א ניט פריינטליכע סביבה דורך אויפלייזען זיך, ד.ה. אין תוך גענומען, דורך זעלבסטמארד, אדער ווייניגסטענס דורך זעלבסטפארקריפלונג, איז געמאכט געווארען ניט נאר דורך יחידים, נאר ליידער, אויד דורך בעשטימטע גרופען אידען פאראייניגטע צווישען זיך דורך געמיינזאמע אומשטענדען, און דערפון זיינען אויסגעוואקסען די פארשידענע באוועגונגען וואס, אפען אדער פארשטעלט, האבען זיי מלחמה געגען דער תורה ציווה לנו משה וואס ער האט איר מקבל געווען פון ה' אחד פאר אידען וואס זיינען אחד בארץ, באוועגונגען וואס ניט קוקענדיג אויפ זייערע מלחמות צווישען זיך, זיינען זיי אלע געבויט אויפן זעלבען געדאנק: הני' כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן (לאמיר זיין ווי די פעלקער, ווי די משפחות פון די לענדער, דינען צו האלץ און שטיין. יחזקאל כ, לב).

•••

די רעזולטאטען פון דעם דאזיקען דורך-און-דורך פאלשען צוגאנג זיינען געווען, אז טויזענטער און טויזענטער נפשות זיינען אפגעריסען געווארען פון זייער אמת'ן לעבענס-קוואל פון אידישקייט און פון אידען, זיינען גייסטיג ערמארדעט געווארען. עס זיינען אויסגעוואקסען קינדער, וועלכע זיינען שוין איצטער טאטעס און זיידעס, וואס ניט נאר זיין זיינען ניט אין דאם סוג פון חכם, תם אדער שאינו יודע לשאול, נאר אפילו קיין רשע אויף ניט.

זי האבען פארלארען זיך, און גייען פארלארען, ח"ו, פאר אידען און אמת'ע אידישקייט וואס חד הוא (זיינען איינס).

•••

קומט יציאת מצרים און יום-טוב פסח און לערנען אונז, צווישען די פיל אנדערע אנוויזונגען אויך פארן טאג-טעגלעכען לעבען, אז ניט אין דעם פארזוך נאכצומאכען די סביבה ליגט די האפנונג אויף גאולה און פרייהייט, נאר פונקט פארקערט.

די אידען אין מצרים זיינען א קליינע מינדערהייט און האבען געלעבט אין די ערגסטע באדינגונגען. אבער ווי חכמינו ז"ל דערציילען, האבען זיי זיך אפגעטיילט פון דער סביבה און האבען מיט שטאלץ אפגעהיט זייער ארט לעבען, טראדיציעס און אייגנארטיקייט (שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם), און דורך דעם דוקא האבען זיי פארזיכערט זייער עקזיסטענץ, און אויך צוגעקומען צו דער אמת'ער גאולה. קערפערלעך און גייסטיג.

•••

עס איז איינע פון די לעבענס-נויטווענדיקע אויפגאבען פון אונזער צייט אנצווענדען די גרעסטע כוחות אויף אריינגעבען אין דעם יונגען דור, און אפילו אין די וועלכע זיינען אלט אין יארען, אבער יונג און קליין אין ידיעות - די ריכטיקע אפשאצונג פון אמת'ע אידישקייט, תורה-טרייע אידישקייט, ניט געפעלשטע אדער פארוואסערטע אידישקייט, און די דערקענונג אז פון איר היינגט אפ דער עצם קיום פון א אידען, פון יעדער אידען, דער קיום אויך אין עולם הזה אין יעדער ארט און צו יעדער צייט.

ביז אז זיי זאלען זיך אומקערען צו מסורת אבותינו אברהם יצחק ויעקב, און מיט שטאלץ איינשטעלען און אופהיטען דעם אידישען שטייגער לעבען, לעבען לויט די אנוויזונגען פון תורתנו תורת חיים.

א איד טאר זיך קיינמאל ניט מייאש זיין; א אידען טאר מען קיינמאל ניט אויפגעבען. און מיט דעם ריכטיגען צוגאנג פון אהבת-ישראל, וועט מען אויך דעם דערמאנטען סוג קינדער ארייננעמען אין די "ארבעה בנים", און מיט דער צייט אויך אריינברענגען זיי אין דעם סוג - בן חכם.

•••

דער אויבערשטער זאל העלפען, אז אלע בנים ובנות זאלען צוזאמענגעקליבען ווערען בא איין טיש פון העבודה הזאת און פראווען סדר פסח כהלכתו, דורכצופירען העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו.

און דער אנהויב פון קיבוץ גליות, צוזאמענקלייבען בא א תורה סבר אויך די פארוואגעלטע קינדער, זאל פארשנעלערען במהרה בימינו די אתחלתא דגאולה און בריינגען די גאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בברכת חג הפסח כשר ושמח,

מנחם שניאורסאהן

קשרים

Footnotes

  1. חב"ד.אורג ↩

← חזרה לחיפוש