חג חירות שמח (הבר)

דרשה לשבת חול המועד פסח[1], בנושא:

"חג חירות שמח"

מבוסס על מכתב כללי ניסן תשי"ח * זמן משוער: 11 דקות

פתיחה[[# ftn2|[2]]]: לא מרגישים בני חורין בפסח... (חצי דקה)

יש אנשים שקשה להם להרגיש בפסח "בני חורין". קשה להם לאכול מצות, קשה להם להתאפק ולא לאכול עוגות ושאר מאכלי חמץ, קשה להם עם המצוות המגבילות של פסח...

שאלה: איך חג הפסח נקרא "זמן חירותנו"? (1 דקה)

זה מביא אותנו לשאלה האמיתית של חג הפסח: איך אפשר לקרוא לפסח "חג החירות" (כנאמר בתפילה "זמן חירותינו")?

– הרי כאשר בני ישראל היו במצרים, היינו "חופשיים" ממצוות, בלי דת ובלי הגבלות, ויכלנו לעשות את כל מה שאנחנו רוצים. דווקא כאשר יצאנו ממצרים והגענו להר סיני, הפכנו להיות עבדים של הקב"ה ("תעבדון את האלוקים על ההר הזה"), וקיבלנו את כל המצוות ואת כל המגבלות. עכשיו כבר יש מותר ויש אסור, ואי אפשר לעשות את כל מה שאנחנו רוצים.

דוגמה: סדר יום יהודי (דקה וחצי)

איך נראה סדר יום יהודי:

• רק קמת בבוקר – ואתה כבר צריך לומר "מודה אני" וברכות השחר;
• אתה רוצה לאכול ארוחת בוקר – אומרים לך להתפלל שחרית לפני כן;
• אחרי שהתפללת – אתה צריך ליטול ידיים ולברך "המוציא" ורק אז לאכול;
• סיימת את האוכל – אתה עדיין לא יכול ללכת, צריך לומר "ברכת המזון";
• הלכת לעבודה – רגע, עדיין יש מגבלות. אסור לרמות, אסור לגנוב, צריך לתת מעשר לצדקה, צריך להתפלל מנחה באמצע היום;
• חזרת מהעבודה עייף ואתה רוצה לנוח – עדיין יש תפילת ערבית ושיעור תורה;
• אתה הולך לישון – רגע, אל תשכח לומר "קריאת שמע שעל המיטה". ומתי הכול התחיל – מ"חג החירות"...

איך אפשר לקרוא לפסח "חג החירות"?

הקדמה: "חירות" פירושה "הזכות למימוש עצמי" (3 דקות)

בשביל זה אנחנו צריכים להבין לעומק מה הפירוש של המושג "חירות[3]".

מקובל לחשוב ש"חירות" זה חיים קלים, בלי הגבלות, המאפשרים לך לעשות ככל העולה על רוחך.

אבל האמת היא, שהמושג "חירות" הוא מושג יחסי[4], שפירושו: "הזכות למימוש עצמי". המימוש העצמי של כל דבר הוא שונה, ובהתאם לכך החירות של כל דבר היא שונה.

• ניקח לדוגמה פרח[5]. מה המימוש העצמי של פרח? – כאשר נותנים לו לפרוח. קח את הפרח, שתול אותו בעציץ, תן לו מים, אוויר, אדמה ושמש – הוא יכול לפרוח, ורק אז הוא מרגיש "חירות".
• תארו לעצמכם שניקח בעל חי וניתן לו את אותם תנאים של הפרח. נשתול אותו בעציץ, ניתן לו מים, אוויר, אדמה ושמש, האם הוא ירגיש בן חורין? – כמובן שלא. לבעל חי יש יכולת תנועה, ולכן הוא זקוק למרחבים פתוחים, ורק אז הוא מרגיש "חירות".
• ואם מדובר בציפור, מתי היא נקראת "ציפור דרור"? – רק כאשר נותנים לה שמים פתוחים ומאפשרים לה לעוף למעלה.
• תארו לעצמכם שניקח אדם, וניתן לו את אותם תנאים של בעל חי. הוא יקבל שטחי מרעה פתוחים, הרבה אוכל, מים, אוויר, אדמה ושמש, חוץ מדבר אחד – לא ניתן לו לחשוב ולדבר. כמובן שבמקרה כזה הוא לא ירגיש "חירות". בכדי שאדם ירגיש "חירות" – צריך לתת לממש את הכוח הייחודי שלו בתור אדם, את כוח המחשבה והדיבור. תן לו אפשרות ללמוד ולהחכים, תן לו את "חופש היצירה", תן לו את "חופש הביטוי" – דווקא אז הוא ירגיש "חירות". יתכן שבשביל ללמוד ולהחכים, הוא יצטרך להשקיע הרבה זמן והרבה מאמצים ולהפסיד חיים קלים. אבל זאת החירות שלו וזה המימוש העצמי שלו. כי "חירות" אינה חיים קלים, אלא "חירות" זו "הזכות למימוש עצמי".

רעיון מרכזי: "חירות" של יהודי – להתחבר אל ה' (2 דקות)

• דיברנו על מין הצומח – ולמדנו שהחירות של הצמחים זו הצמיחה;
• דיברנו על מין החי – ולמדנו שהחירות של בעלי חיים זו התנועה במרחבים פתוחים;
• ודיברנו על מין המדבר – ולמדנו שהחירות של בני אדם זו היכולת לחשוב ולדבר;
• כעת בואו ונבדוק מהי חירות עבור יהודי, מהו המימוש העצמי של יהודי. ובכן, יהודי הוא הבן של הקב"ה, כמו שנאמר (לאט ובהטעמה): "בנים אתם לה' אלוקיכם"; לכל יהודי יש נשמה טהורה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש". לכן השאיפה הפנימית והעמוקה ביותר של יהודי – להתחבר לאבינו שבשמים, אל הקב"ה.

תארו לעצמכם שיתנו ליהודי את אותם תנאים של צומח, חי או מדבר, יאפשרו לו לאכול, לחשוב ולדבר, אבל לא יאפשרו לו לבטא את הנשמה שלו ולהתחבר אל הקב"ה – הוא לא ירגיש "חירות". כי המימוש העצמי של יהודי הוא דווקא כאשר נותנים לו להתחבר אל הקב"ה.

דוגמאות: בעלי תשובה ובעלי מסירות נפש (דקה וחצי)

לכן בעלי תשובה מספרים שהתקופה הכי שמחה בחיים שלהם – זו התקופה שבה הם חזרו בתשובה. למרות שלפני כן הם היו "חופשיים", ופתאום קיבלו עליהם את "עול המצוות"; למרות שכאשר חזרו בתשובה, זה היה הזמן הכי קשה עבורם – קשיים מצד החברה, קשיים מצד העבודה, קשיים מצד המשפחה וקשיים אישיים – בכל זאת דווקא אז הם הרגישו "בני חורין". כי לראשונה בחייהם, הם מימשו את הדבר הכי חשוב בחיים שלהם – את הנשמה שלהם. לא פלא שדווקא אז הציפה אותם שמחה פנימית.

לכן יהודים בכל הדורות היו מוכנים לקפוץ לאש ולמות, ובלבד שלא להתנתק מהקב"ה. הציעו להם חיים טובים, משרות מכובדות, הרבה כסף ומה לא, העיקר שימירו את דתם. אבל הם לא היו מוכנים בשום אופן, כי החירות האמיתית של יהודי אינה כסף וכבוד, אלא האפשרות לבטא את הנשמה היהודית ולהתחבר אל הקב"ה[6].

תשובה: לכן פסח הוא חג החירות (1 דקה)

לכן דווקא פסח הוא "חג החירות". זה הזמן שבו עם ישראל כולו "חזר בתשובה" (כביכול) וקיבל על עצמו את עול המצוות, זה הזמן שבו עם ישראל יכל לראשונה להתחבר אל ה' כראוי ולבטא את הנשמה היהודית. זאת החירות האמיתית של יהודי.

לכן חז"ל אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". יהודי לא מסוגל להרגיש טעם של חירות אמיתית, טעם של מימוש עצמי עבור הנשמה שלו – בלי להתחבר אל ה' באמצעות תורה ומצוות.

לקח: לעבוד את ה' בשמחה (1 דקה)

מורי ורבותי! כאשר אתה מרגיש "חירות" יהודית, אז אתה מקיים את המצוות בשמחה. אתה שמח למצוא את הקב"ה בכל מקום ובכל זמן[7].

• אתה קם בבוקר ומחפש את הקב"ה – ושמח לגלות שעל הבוקר יש לך את האפשרות לומר "מודה אני" ולהתפלל שחרית;
• אחר כך כאשר אתה יוצא לעבודה – אתה מפחד שמא תאלץ להתנתק מהקב"ה בשעת העבודה. ואז אתה שמח לגלות שגם בעבודה אפשר למצוא את הקב"ה. לשאת ולתת באמונה וביושר, לתת צדקה וכדומה;
• כאשר אתה חוזר הביתה – שוב אתה שמח לגלות שגם עכשיו יש לך הזדמנות להתחבר אל ה', להתפלל ערבית, ללמוד תורה ולומר קריאת שמע שעל המיטה.

סיום: "ואהבת... בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (חצי דקה)

זה מה שאנחנו אומרים ב"שמע ישראל" – "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך". כאשר עבודת ה' באה מתוך אהבה, אז אנחנו שמחים למצוא את ה' בכל מקום ובכל זמן – "בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, בשכבך, ובקומך, וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך, וכתבתם על מזוזות ביתך, ובשעריך".

כי זאת החירות האמיתית שלנו.

שיהיה לכולנו חג חירות שמח! ----[1] דרשה לבר מצוה: הדרשה הזו מתאימה גם לבר מצוה, שבה אפשר לשאול את המסובים: מדוע כל כך חוגגים ושמחים בבר מצוה, הרי עד עכשיו הילד היה "חופשי" מהמצוות, וכעת הוא מקבל את "עול המצוות"?

[2] פתיחה חלופית – חופשיים או לא: אם אתה בטוח שאף אחד לא ייפגע בבית הכנסת, תוכל לפתוח בצורה הבאה: מקובל לכנות אנשים שלא שומרים מצוות בשם "חופשיים", ואילו שומרי המצוות הם אלו שקיבלו עליהם "עול מלכות שמים". מתעוררת השאלה, אם כך איך נקרא חג הפסח בשם "חג החירות". הרי כאשר אבותינו היו במצרים, הם היו "חופשיים" בלי מצוות, ודווקא כאשר יצאו ממצרים והגיעו להר סיני, דווקא אז הם קיבלו עליהם את כל המצוות ונעשו עבדים לה'. איך אפשר לומר שחג הפסח הוא "חג החירות"?!

[3] דיון – מה זה חירות: אם מדובר בקהל 'ביתי', תוכל לזרוק את השאלה למתפללים – מישהו מכם יכול להגדיר מה הפירוש של המושג 'חירות'?

[4] בדיחה – תורת היחסות על רגל אחת: כדי להמחיש את תורת היחסות על רגל אחת, אפשר לשאול: שתי שערות – זה הרבה או קצת? והתשובה היא, תלוי איפה הם. אם הם על הראש, זה קצת; אבל אם הם בכוס חלב, זה הרבה...

[5] המחשה – פרח בבית הכנסת: כדי להמחיש, אפשר להצביע על עציץ שנמצא בתוך בית הכנסת ולדבר עליו.

[6] סיפור – לא חיים ריקים: כאשר אדמו"ר הזקן רצה לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, הוא השיב שאינו מעוניין, כי העשירות תפריע לו להתרכז בלימוד תורה ועבודת ה'. וכאשר רצה אדמו"ר הזקן לברך אותו באריכות ימים, אמר: אני מוכן, בתנאי שלא יהיו חיים ריקים וחסרי תוכן, אלא מלאים במשמעות רוחנית ובעבודת ה'.

כלומר: זאת חירות יהודית – כאשר החיים מלאים בעבודת ה'. בלי זה, הכול לא שווה.

[7] אמרה – אם אסק שמים שם אתה: בספר תהילים (פרק קלט) נאמר: "אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הנך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים – גם שם ידך תנחני ותאחזי ימינך, ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני – גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה".

יש שתי מנגינות שבהם אפשר לקרוא את המשפטים הללו – בצורה עצובה או בצורה שמחה. יכול אדם לומר בייאוש ובעצב: "ריבונו של עולם אני מנסה לברוח ממך, אבל אתה רודף אחריי לכל מקום". אבל חסיד אומר בשמחה: "ריבונו של עולם, אני כל כך שמח לגלות שלכל מקום שאני הולך – תמיד-תמיד אני מוצא אותך".