אחרון של פסח – גאולה ריאלית
הפטרת אחרון של פסח עוסקת בגאולה העתידה, בפרק י"א מספר ישעיהו הנביא: "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרח. ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה .. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", וכל המשך פסוקי הפרק העוסקים בייעודי הגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש.
אולם ההפטרה אינה פותחת עם פסוקי פרק י"א, אלא עם שלושת הפסוקים האחרונים של הפרק הקודם, פרק יו"ד (לב-לד): "עוד היום בנב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
שלושת הפסוקים הללו הינם נבואה על מפלתו של סנחריב מלך אשור שהגיע לירושלים להילחם בחזקיה המלך ולכבוש את העיר.
במבט ראשון, פסוקים אלו קשורים לנבואת ביאת המשיח, כיון שחז"ל אומרים (סנהדרין צד): "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו – משיח, וסנחריב – גוג ומגוג".
בשל העובדה שחזקיה לא "אמר שירה" לפני הקב"ה על הנסים שהיו לו עם מפלתו של סנחריב, הוא לא זכה להיות המשיח, אבל אילולי זאת, הקב"ה רצה לעשות ממנו משיח, ומסנחריב גוג ומגוג. כך שפסוקים אלו שייכים לנבואה שבפרק הבא, נבואת אחרית הימים.
אך ביאור זה דורש הסבר: כאשר תיקנו את התקנה לומר הפטרה אחרי קריאת התורה, היה זה שנים רבות אחרי שהתברר שחזקיה אינו המשיח, כך שסביר לומר שהעובדה שאנו קוראים פסוקים אלו כהקדמה לנבואת אחרית הימים, יש לה תוכן אחר, עמוק יותר, יש בזה מסר אלינו.
יש להבין מה הוא.
•
סנחריב עלה על ירושלים עם חיל גדול מאוד, וכמסופר בפסוקים הקודמים בפרק יו"ד, הוא עלה על הערים עית, מגרון, מכמש, רמה, גבעת שאול, בת גלים, עישה, ענתות ועוד, ועשה את דרכו במהירות לנוב, כדי להגיע אליה בעוד יום.
האיצטגנינים (חוזי העתידות, הרואים בכוכבים) של סנחריב אמרו לו: "אם תלחם בה היום, תכבשנה", היום עליך לכבוש את ירושלים. כשהוא עמד בנוב והשקיף ממנה על ירושלים, היא היתה נראית קטנה בעיניו, והוא לא ציית לדברי האיצטגנינים שלו, והניף את ידו בגאווה לעבר ירושלים באמרו: וכי על עיר קטנה שכזו גייסתי והבאתי כזה חיל גדול?!
הוא הורה לחייליו: תשנו כאן הלילה, ומחר כל אחד מכם ישליך אבן על העיר, ונכבוש אותה בקלות.
אלו הם דברי הפסוק: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
כוחו של סנחריב בצבא הארץ, היה גדול מאוד, היה לו חיל עצום. גם בצבא השמים כוחו היה גדול, הכוכבים הראו שהוא עומד לכבוש את העיר ללא מאמץ רב.
לא רק הכוכבים סייעו לו, אלא גם חלק ניכר מחכמי ישראל הנצורים בתוך ירושלים רצו להיכנע בפניו. חז"ל מספרים (סנהדרין כו), שהממונה על ביתו של חזקיה המלך, שבנא, היה דורש בפני 13,000 תלמידים, ואילו חזקיה היה דורש רק בפני 11,000 תלמידים, כך שמבחינה מספרית, הרוב של תלמידי החכמים וחברי הסנהדרין, היו לצידו של שבנא.
כאשר סנחריב צר על ירושלים, שבנא ירה חץ אל מחוץ לחומות העיר, כאשר הוא הצמיד פתק אל החץ, בו הוא כתב: "שבנא וסייעתו – השלימו. חזקיה וסייעתו – לא השלימו". חזקיה חשש, היות ודעת הרוב נוטה לגישתו של שבנא שיש להיכנע לסנחריב, אולי זוהי גם דעתו של הקב"ה. הנביא ישעיה אמר לו שקבוצתו של שבנא, הינה "קשר רשעים". אולם ללא זאת, הוא חשש שהצדק איתם.
יתרה מזו, בספרים מובא (אור התורה, נביאים כתובים חלק ב, תשסז ואילך) ששורשו הרוחני העליון של סנחריב הינו גבוה מאוד –
כך שלאור כל זאת, היה נראה שנצחונו של סנחריב מובטח, מכל הבחינות.
אך ברגע אחד, המצב השתנה מן הקצה אל הקצה. סנחריב נחל מפלה קשה וחזקיה ניצח.
כיצד ניצח חזקיה – הוא לא אסף חיל גדול למלחמה, אלא כדברי הנביא בפסוקים הקודמים (ישעיה י, כז) "חובל עול – מפני שמן". "עולו" של סנחריב חובל והתמוטט, בשל ה"שמן" של חזקיה.
חזקיה האיר את בתי המדרש ובתי הכנסת עם "שמן" למאור, והוא כינס את כל ילדי ישראל לעסוק בתורה, ובזכות זאת הוא ניצח את סנחריב, זה היה אופי המלחמה שלו מול צבא אשור.
ואילו באשר לקרב הפיזי, חזקיה אמר להקב"ה (מדרש איכה רבה ד, טו): "אני ישן על מיטתי, ואתה עושה מלחמה", והקב"ה הסכים לבקשתו של חזקיה, וכפי שמסופר בנביא (מלכים-ב יט, לה) "ויהי בלילה ההוא – הלילה בו חייליו של סנחריב נשארו ללון כהוראתו – ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור".
מלאך ה' – ולא צבאו של חזקיה - הוא זה שהכה את צבא אשור.
חז"ל מספרים (סנהדרין צה) שהמלאך פתח את אזניהם, והוא איפשר להם לשמוע את שירתם הרוחנית של מלאכי השרת, וכתוצאה מכך הם מתו.
•
ביאת המשיח אינה צריכה להישאר רק בעולם של אמונה, אלא עליה להיות חדורה בהכרת והבנת האדם, האדם צריך להבין ולדעת בשכלו עד כמה היא מוחשית ומציאותית.
כאשר שומעים על ביאת המשיח, עלולה להתעורר השאלה ואי-ההבנה: הגאולה אינה אמורה לבטל את מציאותו של העולם. העולם לא ייהפך להיות עולם רוחני שמיימי. העולם המוכר לנו יישאר כמו שהוא, ובתוכו יתחולל שינוי משמעותי ביותר, הן בעלי החיים והן בני האדם "לא ירעו ולא ישחיתו".
דבר זה לא נתפס בשכל האדם: כאשר אנו מתבוננים בעולם סביבנו, אנו רואים שהנהגת העולם נעשית יותר ויותר שלילית, היפך הצדק והיושר, היפך השלום – ואיך זה שברגע אחד, יגיע אדם גשמי, ויכריז שהגיע הזמן "לתן עולם במלכות ש-די", איך ייתכן ש"מיד הם נגאלין".
אם ביאת המשיח היתה אמורה לבטל את מציאות העולם, עוד ניתן היה להבין כיצד ברגע אחד נעבור למצב של "לא ירעו ולא ישחיתו", אבל אם העולם יישאר במציאותו המוכרת לנו מהיום ואתמול, ואותם אנשים שפגשתי היום – יהיו גם מחר, איך זה שבעולם שנמצא בתהליך של התדרדרות, ברגע אחד תבוא הגאולה?
•
המענה לזה הוא: הפטרת אחרון של פסח אינה פותחת בפסוק "ויצא חוטר מגזע ישי", בתוכן של אמונה במשהו לא מוכר, אלא עם הפסוק "עוד היום בנוב לעמוד", עם מאורע שהתחרש בעבר.
היה זמן שמכל הבחינות, גם מצד עוצמת הכח הצבאי וגם מבחינה רוחנית – סנחריב היה אמור לכבוש את ירושלים, מיום ליום המצב נהיה גרוע יותר ויותר.
אבל ברגע אחד, הכל השתנה. והשינוי היה, לא כי העולם התאדה. העולם לא התבטל, הכל נשאר כמו ביום הקודם, אבל ברגע אחד המצב התהפך מן הקצה אל הקצה.
קריאת ההפטרה מעניקה לנו הבנה, ולא רק אמונה, שכך זה יהיה גם בקרוב ממש. למרות מצבו הנוכחי של העולם, למרות שביאת המשיח לא תבטל את העולם – ברגע אחד הכל יהיה אחרת.
•
הדרך להגיע לזה, היא לא על ידי מלחמות. אין צורך להרעיש עולמות – אלא על ידי "השמעת את שירת המלאכים", על ידי העיסוק בחינוך יהודי כשר, על ידי "חובל עול – מפני שמן".
כמו חזקיה בשעתו, שעל ידי ה"שמן" שלו, החינוך של ילדי ישראל לעסוק בתורה, זה מה שהביא למהפך ולנצחון, זה מה שהביא ל"חובל עול", כך גם הדרך לגאולה הקרובה, הדרך להביא לייעוד "ויצא חוטר מגזע ישי", הדרך להביא לכך שגם בימינו תבוא הגאולה, שברגע אחד העולם ישתנה ממצבו הנוכחי לעולם של גאולה –
הוא על ידי השמעת "שירת המלאכים", העיסוק בחינוך על טהרת הקודש, ובכך נזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, ובאופן של "מיד הן נגאלין".
(משיחת אחרון של פסח תשכ"ב)