פסח - התחלה והמשכיות
חג הפסח מכונה בדברי חז"ל (ראש השנה ד) בשם "ראש השנה לרגלים", הוא החג הפותח את סדרת מועדי השנה.
תוכנו של החג הוא - יציאת מצרים, התהוות ישראל לעם.
בשל כך - חג הפסח הינו מאורע כללי ומשמעותי בחיי עם ישראל, עד כדי כך שכל הפרטים שלו מהווים הוראות כלליות ונצחיות לכל אחד ואחת מעם ישראל ובכל דור ודור.
בשורות אלו נתעכב על פרט מסוים בקרבן הפסח ויציאת מצרים, ובמסר שלו אלינו.
•
קרבן הפסח קשור עם מצוות ברית מילה. כדי להיות ראויים להקריב את קרבן הפסח - נדרש שהמקריבים יהיו נימולים, וכדברי הפסוק (שמות יב): "המול לו כל זכר, ואז יקרב לעשותו .. וכל ערל לא יאכל בו".
כמו-כן חז"ל מבארים (פרקי דרבי אליעזר כט), שהיציאה ממצרים היתה בזכות שני המצוות - מצוות קרבן הפסח ומצוות ברית המילה.
קרבן פסח וברית המילה קשורים זה בזה, אך כל אחד מהם מבטא מצב שונה.
ברית מילה - מתבצעת בראשית חייו של האדם, בהיותו תינוק קטן, מיד ביום השמיני ללידתו. ברית המילה זו כריתת ברית נצחית ותמידית בין היהודי להקב"ה מיד בתחילת חייו בעולם זה, כך שכל חייו יהיו בהתאם ולפי רצונו של הקב"ה.
קרבן פסח - הוא ציווי שהתורה מגדירה אותו כציווי ל"ראש משפחה", וכפי שהתורה כותבת זאת בפרשת בא (יג): "ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית .. משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח".
מדובר על אדם הנמצא כבר בעיצומם של חייו, הוא כבר ראש משפחה, יש לו בית-משפחה משלו, ועליו מצווה התורה להקריב קרבן פסח עבור משפחתו.
רעיון זה שקרבן הפסח עוסק באדם הנמצא באמצע חייו, ולא בראשיתם (כמצוות ברית מילה), בא לידי ביטוי בכך שחז"ל (במכילתא) ביארו את דברי משה רבנו לעם ישראל בצוותו עליהם "משכו וקחו לכם צאן", במשמעות של "משכו - ידיכם מעבודה זרה". מדובר על אדם העומד בתקופת חיים כזו שיש לו מאחריו עבר שאינו לגמרי כפי הראוי, ועליו לתקנו כעת. "משכו ידיכם מעבודה זרה".
•
דבר מה מהווה עבורנו מסר כפול.
כל רגע מחיינו הוא גם "ברית מילה", וגם "קרבן פסח". כל רגע מחיינ והוא גם המשך לרגעים שקדמו לו, הוא רגע שבא כהמשך לעבר - בדומה ל"קרבן פסח". ורגע זה הוא גם התחלה של השעות והימים הבאים, תחילתם של זמן ההווה והעתיד - בדומה ל"ברית מילה".
באופן כללי יותר - ישנם ימים וזמנים, בהם האדם מתחיל לעסוק בענינים חדשים, בדומה לתוכן של "ברית מילה", וישנם ימים וזמנים בהם הא ממשיך בעיסוקיו ועניניו הקודמים, בדומה לתוכן של "קרבן פסח".
ובשני המצבים הללו, במצב של תחילת דברים חדשים ובמצב של המשך העיסוק בעבר - עלינו לעבוד את הקב"ה.
ישנם שני סוגים כלליים של עבודת היהודי את בוראו. ישנו אופן בו עבודתו היא עבודת ה"צדיק", וישנו אופן בו עבודתו היא עבודת "התשובה".
עבודתו של ה"צדיק" היא, התעלות והתקדמות בתחום הטוב והקדושה, הוא שואף תמיד להתקדם, והוא עוסק כל העת עם דברים חדשים, הוא מוסיף ומשגשג בטוב - עבודת "ברית המילה".
ואילו עבודת "התשובה" היא, תיקון ושיפור העבר - עבודת "קרבן פסח".
משמעותה הפנימית הנעלית של "תשובה" היא - להשיב, להחזיר את מעמדה של הנשמה למצבה המקורי, המצב בו היא היתה רוחנית טהורה, לפני שהיא ירדה אל גוף האדם. משמעותה של "תשובה" היא, לאפשר לנשמה להיות רוחנית ככל האפשר, גם בהיותה בגוף.
ובאופן כללי - שני המצבים הללו, הם שני מצבים יום יומיים בחייו של היהודי.
מיד בקומו בבוקר משנתו, הוא בריה חדשה, הוא פותח את היום ואת חייו החדשים שניתנו בו, עם אמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקים" - תוכנה של מצוות ברית המילה.
ובקצה השני, בסיום היום, לפני עלותו על יצועו בלילה, אומר היהודי "קריאת שמע", בה הוא עורך חשבון-נפש על מעשיו ביום שחלף בטרם הוא מחזיר להקב"ה את הפיקדון, את נשמתו, באמרו "בידך אפקיד רוחי". - שזו תוכנה של מצווה "קרבן פסח".
•
חג הפסח, זמן חירותינו, מלמד אותנו, באם אנו רוצים להשתחרר ממצרים, לצאת מההגבלות והמיצרים שלנו, הגבלות הנובעות מהאופי שלנו בו אנו משעבדים את עצמינו לסביבה - נדרשת מאיתנו עבודה דו-מימדית.
עלינו להתחיל תמיד בליזום ולעסוק בדברים חדשים, לעבוד בעבודתו של ה"צדיק", לעסוק בתחום של "ועשה טוב" - להיות "ברית מילה".
ובמקביל לזה, גם לתקן את העבר, לעבוד בעבודת "התשובה", לעסוק בתחום של "סור מרע" - להיות "קרבן פסח".
גם אם האדם נמצא חלילה בתנאים הדומים לאלו שהיו בשעתו לעם ישראל במצרים, כאשר דברים זרים, לא רצויים, נדבקו בהם - הרי באם הוא מגיע להחלטה אמיתית להיות שייך להקב"ה, הוא אומר "ה' אלוקינו, ה' אחד". הקב"ה הוא "אלוקינו", הוא הכוח והחיות שלנו -
אזי הקב"ה מסייע לו ומקיים את "אנכי ה' אלוקיך - אשר הוצאתיך מארץ מצרים", מתבטל השעבוד לפרעה ולמצרים, האדם מתנער מהבוץ בו הוא נמצא, הוא מתקן את העבר ופותח בחיים חדשים, חיים יהודיים אמיתיים, חיים של חירות אמיתית, על ידי קיום התורה והמצוות.
•
ויהי רצון שכמו שיציאת מצרים בשעתו היתה "ביד רמה", כך גם ההחלטה האישית של כל אחד מאיתנו "לצאת ממצרים" תהיה בתוקף, בשירה ובזמרה -
ועל ידי היציאה לחירות של כל אחד מאיתנו - נקרב ונמהר את החירות האמיתית והשלמה, נזכה להגשמה ההבטחה הנבואית (מיכה ז) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בגאולה האמיתית והשלמה, על ידי משיח צדקנו.
(ממכתב יא ניסן תשכ"ט)