הכחיש את הגניבה והפך את יינו ליין נסך

שרי המאה (מיימון) חלק ד' פרק ז' עמ' 45 (הסדרה יצאה לאור בין השנים תש"ב - תשט"ז)

רבי שלמה קלוגר, רבה של ברודי נתפרסם בכל תפוצות הגולה כאבי ההלכה וההוראה במאה שעברה, כמעט כל רבני ישראל בימיו עמדו אתו בקשר מכתבים וביקשו תורה והוראה מפיו של רבי שלמה קלוגר והכל היו כפופים להוראותיו ולפסקיו הוא היה חכם ופיקח בהוראותיו וידע להיתמם עם תמימים ולהתפתל עם עקשים.

פעם אחת מספרים נדחף לביתו אדם אחד כשהוא נושם בכבדות וגועה בבכיה.

• שב - אמר לו רבי שלמה - והשח לי דאגתך ומה מעיק עליך.

• רבי הצילני כי בצרה גדולה אני.

סח לו האיש כדברים האלה.

• בן ברודי אנוכי ויש לי כאן אשה וילדים, אבל זה כמה שנים, שנדדתי להונגריה והייתי שם מלמד תינוקות. לאחר מספר שנים שעסקתי ב"מלמדות" הצלחתי לצבור לי מעט כסף, כחמש מאות זהובים, והחלטתי לחזור לביתי ולמשפחתי. הלכתי לחפש בעל עגלה, שנוסע מהונגריה לגליציה, והנה נודע לי, כי סוחר פלוני מברודי, בא לשם וקנה חביות של יין הונגרי, שכר כמה עגלות להוביל את חביות היין לברודי והוא מתכונן לדרך. באתי אליו וביקשתי ממנו, שיקחני אתו באחת העגלות ואחזור לביתי. הוא נעתר לבקשתי ונסענו יחד. מפני כבוד השבת הפסקנו את נסיעתנו באמצע הדרך וכדי שלא לשאת משא כסף בכיסי ביום שבת קודש, הלכתי וטמנתי את צרור כספי בין החביות. במוצאי שבת הלכתי לחפש את כספי - ואיננו. עיני חשנו ולבי נמס בקרבי. חשדתי תיכף, כי הסוחר בעצמו שלח ידו בגניבה זו, משום שזולתו לא ידע אף אחד מן העגלונים הנוכרים, כי יש לי כסף, אבל התאפקתי והבלגתי על צערי, כי לא רציתי באמצע הדרך לגלות את חשדי. עכשיו אני פונה לכבוד תורתו, כי יואיל נא בחוכמתו להציל עשוק מיד עושקו.

• תנוח דעתך. - אמר לו רבי שלמה - אשלח ואזמין אותו לדין תורה ואני מקווה, כי הכל יהיה כשורה, אם ירצה השם. כספך יוחזר לך.

ורבי שלמה שלח את שמשו להזמין אותו סוחר לדין. נשמעה דפיקה בדלת ואל הבית נכנס אדם צעיר לימים. הדם עדיין מסתמק בלחייו וחיים מפרכסים בעיניו. זה היה הסוחר. לאחר ששמע את דברי המלמד ואת טענותיו, שהוא חושד בו, שגנב את כספו, התרגז ,שפתיו רעדו ואמר:

• זהו השכר, שמלמד קבצן זה משלם לי בעד מה שלקחתי אותו בעגלה שלי והבאתיו לביתו ולמשפחתו. הוא אומנם סיפר לי, כי הצליח לצבור מעט כסף אבל אנוכי לא ידעתי כלל כמה כסף יש בידו ואיפה הטמין את הכסף. אם אמת ונכון הדבר - הוסיף הסוחר להתרגז - שהטמין את כספו בין החביות והכסף נגנב, הרי אז בוודאי ראה אחד מן העגלונים הערלים כהטמינו את הכסף והוא הלך וגנב, אבל אני מה, כי יחשדוני בגניבה?

• אם אתה חושד, שאחד מן העגלונים הערלים גנב את הכסף מבין הביות היין - אמר לו רבי שלמה במתינות - הרי אז יש לחשוש שהגנב שתה גם יין מן החבית והחובה מוטלת עלי, בתור רב דמתא להכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כי יינך יין נסך...

פני הסוחר החווירו מפחד. הוא נפנה בחרדה לצדדים כאילו רצה לברוח ולבסוף הודה, כי הוא גנב את הכסף. הרב התחיל לפקפק בדבריו ולא רצה להאמין לו עד שהלך לביתו והביא את צרור הכסף בידו. המלמד הכיר את הצרור, מנה את השטרות וקיבל את כספו בשלימות.

קשרים

• פסח: בשיחות לנוער (ניסן תש"כ; מה שסיפר לי אבא ח"ב עמ' 11) הסיפור מופיע תחת הכותרת "יין כשר לפסח", ובתחילת הסיפור "היה היה פעם מלמד עני שהתגולל שנים רבות בעיירות השונות לימד ילדים ומבוגרים וצירף פרוטה לפרוטה כדי שיוכל להשיא את בתו לתלמיד חכם. הגיע שעתו של מלמד זה לנסוע הביתה לפראג שם חיכו לו כבר אשתו וילזיו בכליון עיניים הוא רצה להגיע הביתה לחג הפסח...". גם הוסיפו פרטים חדשים לסיפור בסגנון ספרותי.
• פרשת ויקרא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו.