כשהרבי הפציר ביהודי להישאר ליום הולדתו (לקט)

צדיק גמור אוהב גם רשע גמור

הרב יואל כהן אני זוכר שלפני שנים רבות (בשנת תשל"ג), הסתובב כאן בחור שהיה לו איזה ג'וק בראש בנוגע לאותו האיש. לאחר שהיה כאן תקופה מסוימת והתחזק מעט ביהדותו, הוא רצה לעזוב. והסיבה: הוא לא יכול לסבול את היחס המזלזל שיהודי שכונת קראון-הייטס מייחסים לאותו האיש... זו הייתה דרגתו. הוא כתב לרבי באנגלית שהוא מודה לרבי מאוד על היחס החם שנתן לו, אבל הוא לא יכול להישאר כאן בגלל היחס לאותו האיש. זה היה בסוף חודש אדר.

מה ענה לו הרבי? "אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון ה'.

וישאר כאן על כל פנים עד לאחר תשרי הבעל"ט באופן שנוכל לחוג ביחד כל ג' הרגלים (וכן יום הולדתי) וכן שמחת תורה.

וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים וה' יצליחו כי זהו רצון ה'. אזכיר על הציון". (צילום ממכתב הבחור לרבי ומתשובת הרבי אליו נדפס באגרות-קודש חלק כ"ח עמ' 18).

פלאי פלאים! מדובר על בחור שהדרדר כל כך עד שקשה לו להיות באזור כי לא מתייחסים יפה לאותו האיש, ולבחור כזה אומר הרבי שרצונו לחגוג יחד עמו את יום הולדתו! אין לנו תיאור בסוג אהבת-ישראל שכזו. זה לא רק שהרבי רצה להשפיע עליו ולכן אמר לו להישאר; הרבי הוא איש אמת, וכאשר כותב לאדם שברצונו לחגוג יחד עימו את יום הולדתו, זאת אומרת שבכך הוא חפץ באמת.

יש פתגם חסידי שאומר, ש'בינוני' אוהב צדיקים ובינונים; 'צדיק שאינו גמור' אוהב גם 'רשע שאינו גמור'; ואילו 'צדיק גמור' אוהב אפילו 'רשע גמור'.

ומעניין: בסיום המכתב כותב הרבי לאותו בחור, שבמשך החצי שנה שיישאר כאן, "ינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים וה' יצליחו כי זהו רצון ה'. אזכיר על הציון". לא רק שאוהב אותו בעומק ליבו ורוצה להיות עימו בקירוב בשלושת הרגלים ויום ההולדת שלו, אלא הוא אף נותן בו תקווה שילמד בחיות עד שיוכל להחיות אחרים!

לסיפור זה היה המשך באחת ההתוועדויות.

בפרשת פרה של אותה שנה, תשל"ג, אותו בחור נוכח בהתוועדות והרבי הזכיר, ללא קשר לנושא ההתוועדות, סיפור שאירע אצל המגיד ממזריטש. בעיירה הסמוכה למזריטש עיירה שרוב תושביה היו נכרים, התיישבה משפחה יהודית. באחד מבני המשפחה, אברך למדן ירא וחרד, נכנסה רוח שטות שמשכה אותו לשמד ר"ל. כאשר כל טענות האב להניע את הבן מלהשתמד לא הועילו קם האב ונסע אל המגיד ממזריטש.

האב נכנס אל הרבי ופרץ בבכי וזעק: "רבי, הצילו את בני משמד"!

המגיד שמע את כל אשר סיפר האב בשברון לב, נכנס לדביקות ואמר תורה על הפסוק "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'". כשסיים המגיד את אמירת התורה, הורה למנין מתלמידיו לומר תהילים במשך כל הלילה עד שיאיר היום. כאור הבוקר בא האברך לבית מדרשו של הרבי. אף אחד לא שאל אותו מאומה. הוא שהה כמה ימים במזריטש, ביקר אצל הרבי וחזר לביתו.

(הסיפור במילואו מופיע בלקוטי-דיבורים ח"א עמ' 374, ושם מסופר שסיפור זה סופר על-ידי אדמו"ר הזקן כאשר מאורע מעין זה התרחש בבית מדרשו. היה זה כאשר באה אלמנה ומיררה בבכי על כך שאחד מחתניה רוצה להשתמד, ועל כך אמר אדמו"ר הזקן: "אין אני יכול לעזור במאומה, אני יכול רק לספר מה שאירע אצל הרבי, המגיד, במזריטש, ובהמשך לכך סיפר אדמו"ר הזקן את הסיפור הנ"ל).

כשהרבי הפציר ביהודי להישאר ליום הולדתו

בנימין ליפקין אך תמו ימי חג הפסח, נשטפנו אל תוכה של אווירת ימי ספירת העומר. שוב נקראים אנו לעורר ולהתעורר בחיזוק אהבת רעים ואהבת ישראל בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין כל מי שזולתנו. 

כבר אמרו פעם משפיעים, על משקל דבריו הנודעים של הבעל שם טוב, לפיהם יהודי מצווה לאהוב גם את מי שלא ראה מימיו - כי באותה מידה חלה מצוות אהבת ישראל גם על אלו שאנו אכן מכירים מקרוב, פוגשים תכופות ולאו דווקא מחבבים.

כמו תמיד, משתדלים אנו ללכת בדרכו הקדושה של הרבי ולצעוד בעקבותיו. אין בדורנו ולא בדורות הקודמים לנו מי שהיווה דמות מופת של אהבת ישראל כמו הרבי. אין מי שלא נתקל בכך. אין מי שלא מודה בכך.

לא מכבר פורסם מענה-קודש מיוחד של הרבי שכל כולו אהבת ישראל מדהימה ומאלפת. את המענה כתב הרבי בי"ז באדר שני תשל"ג לגאון תמהוני שהתהלך באותם ימים בחוצות 770. הלה כתב לרבי כי הגיע למסקנה כי רצון ה', רח"ל, הוא שילך לכומר וימיר דתו.

לא קשה לדמיין ולשער איזה יחס היה מקבל אדם כזה לנוכח הודעה כזו בכל מקום אחר. היה יכול להיות ליחס כזה גם צידוק עקרוני. "אנן בשופטני לא עסקינן", אמרו חז"ל. לא כן אצל הרבי, רועם של ישראל, שאהב כל נשמה יהודית באשר היא.

כזה הוא המענה המאלף והבלתי שגרתי של הרבי אל אותו יהודי (בפענוח ראשי התיבות): "אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון השם. וישאר כאן על כל פנים עד לאחר תשרי הבא עלינו לטובה – באופן שנוכל לחוג ביחד כל ג' הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה – וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים. והשם יצליחו – כי זהו רצון השם. אזכיר על הציון".

בשפת בני אנוש, הרבי מפציר באותו יהודי, שהבריות מן הסתם היו מתרחקות ממנו ועושות הכל כדי לא להיקלע למפגש מעיק ודוחה עמו, שיישאר עמו במחיצתו לשלושת הרגלים הקרובים, "וכן יום הולדתי". עצם הביטוי הזה מעורר רטט. אין זה סוד שהרבי שלל מלא מעט חסידים כוונה להגיע לחצרות קודשנו דווקא לי"א ניסן. דווקא מיהודי זה, בגילוי קירבה אישית שאין שני לו, מבקש הרבי להישאר במקום בנוקבו במילים "יום הולדתי". מדהים. 

לא זו אף זו: כשהגיע הלה להתוועדות של שבת פרשת פרה, הקדיש לו הרבי שיחה מיוחדת. 

יש בדברים המאלפים הללו מסר מוחשי לכל אחד מעמנו, המבקש לקיים, הלכה למעשה, "נלכה באורחותיו". הרבי, בעצם מילותיו הקדושות במענה זה ובהליכותיו בקודש על כל צעד ושעל, לימד אותנו כי אפשר וצריך לגלות אהבה בלתי מוגבלת, בלתי מסויגת וחסרת כל עכבות כלפי כל יהודי, מתוך אכפתיות וערבות אישית לגורלו ולמעמדו.

אז בפעם הבאה שהכוכב התורן מבית הכנסת ניגש אלינו ומבקש להסב את תשומת לבנו להגיג שעלה בדעתו ההזויה, שלא לדבר על עזרה שהוא מבקש, בין אם מקורה במצוקה של ממש ובין אם זו גחמה נטולת היגיון – ניזכר נא ביחס האישי והמיוחד שהקרין הרבי כלפי אותו יהודי, אז, באדר שני תשל"ג, ונשתדל להתחקות וליישם זאת גם היום, בשלהי ניסן תשע"ד.

המענה המקורי

אגרת י'תשלא (אג"ק חכ"ח)

[י"ז אדר שני, ה'תשל"ג]

אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון השם. וישאר כאן עד לאחר תשרי הבע"ל – באופן שנוכל לחוג ביחד כל ג' הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה – וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים. והשם יצליחו – כי זהו רצון השם.

אזכיר עה"צ. ----מצילום כתי"ק, על גליון מכתב מי"ז אדר ב' ה'תשל"ג, מיהודי שכ"ק אדמו"ר השתדל למנעו מלהמיר ולהיות כומר לאמונתם. במכתבו מודה לרבנו על אשר למד מאתו, ושמ"מ אינו יכול להשאר יותר בצלו, בגלל היחס לאותו האיש. כשהגיע איש זה להתוועדות שבת פרה, הוקדשה לו שיחה מיוחדת.

קשרים

• י"א ניסן: הבה ננסה להתבונן במענה הרבי, מתוך ראייה ומחשבה חסידית: בנוסף לאהבת ישראל העצומה שמבצבצת בכל מילה של הרבי — יש להבין מהי הסיבה שהרבי בוחר להוסיף במענה בסוגרים את המילים “וכן יום הולדתי”? האם זוהי ‘רק’ אהבת ישראל וענווה העצומה של הרבי שכולו ‘אמת לאמיתו’ שהרבי מעוניין לחוג עם יהודי (גם במצב נמוך זה) את יום הולדתו? או שיש כאן עומק נוסף? לענ"ד אפשר יש להקדים מה שביאר הרבי שביום הולדתו של נשיא הדור גובר מזלו של כל עם ישראל — נבין, שבעצם הרי עיקר המענה של הרבי טמון בסוגרים אלו… וע"פ הנ"ל י"ל שהרבי אומר לאותו יהודי: תהיה כאן ונחוג יחד את יום הולדתי, ומכיוון שביום הולדתי גובר מזלם של כל עם ישראל (ולא סתם ‘גובר’ אלא כפי ש’גובר’ אצל נשיא הדור) — ממילא יגבר מזלך ותצא מכל המצב הירוד בו אתה נמצא וכו’. (הרב ישראל הרשקוביץ)